בריאת המנוחה

"וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכׇל צְבָאָם. וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכׇּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכׇּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת" (בראשית ב, א–ג).

פתיחת הפרק השני בספר בראשית מכריזה: "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכׇל צְבָאָם". האל כילה את מלאכת הבריאה שבה עסק במשך שישה ימים. אולם גם לבורא העולם לא קל לחדול, לעזוב הכול ולנוח.

תיאור ההפוגה מן המלאכה מנוסח שלוש פעמים:

1. "וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה" (בראשית ב, ב).

ביום השביעי? האם אלוהים עבד ביום השביעי? האם השלים את מלאכתו דווקא בשבת?

תרגום השבעים, התרגום הקדום ביותר של התורה ליוונית, שנכתב במאה השלישית לפנה"ס, מתמודד עם קושי זה ומתרגם: "ויכל אלהים ביום השישי". כך מתבהר מעבר לכל ספק שהאל סיים את מלאכתו ביום השישי ולא עבד ביום השבת.

2. "וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכׇּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה" (בראשית ב, ב).

3. "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכׇּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת" (בראשית ב, ג).

ארבעה פעלים שונים מתארים את פעולותיו של האל ביום השביעי: וַיְכַל, וַיִּשְׁבֹּת, וַיְבָרֶךְ, וַיְקַדֵּשׁ. פעולות אלו נחוצות כדי להשלים את הבריאה: "כִּי בוֹ שָׁבַת מִכׇּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת".

האם האל הוא "וורקוהוליק" (Workaholic), מכור לעבודתו? והאם אנחנו, בני האדם שנבראנו בצלמו, נושאים בתוכנו את אותן התכונות? אם אפילו לאלוהים קשה היה לשבות ממלאכתו, מה נוכל לטעון אנחנו להגנתנו?

כיצד נוכל ליצור מנוחה בין ארבעת הפעלים המתארים את תהליך הבריאה – וַיְכַל, וַיִּשְׁבֹּת, וַיְבָרֶךְ, וַיְקַדֵּשׁ?

הרווח בין האותיות והמילים ניתן למדידה באמצעות מספרים. ישנם שני סוגי מספרים: מספרים טבעיים ומספרים רציונליים (ראו אילנה קורשן, ים של דיו, תרגום: עליזה רז־מלצר, חבל מודיעין 2020, עמ' 172–173).

המספרים הטבעיים הם מספרים שלמים וחיוביים, שבעזרתם ניתן למנות דברים: 1, 2, 3… הם מייצגים את הימים החולפים ואת השגרה.

המספרים הרציונליים – שברים עשרוניים – הם מה שמתקיים בין המספרים השלמים. הם מתארים את הבלתי צפוי, את הזמן שבין לבין ואת מורכבותה של ההוויה האנושית, שאינה תמיד שלמה או פשוטה. המספרים הרציונליים מאפשרים לנו למתוח את הזמן באמצעות חלוקתו לחלקים ולחלקי חלקים, כפי שאנו עושים כאשר אנו מנסים לשחזר אירוע לפרטי פרטיו: 1.01, 1.011, 1.0111…

אם כך, אפשר לדמיין כי האל מתח את הזמן שבין ארבעת הפעלים: וַיְכַל, וַיִּשְׁבֹּת, וַיְבָרֶךְ, וַיְקַדֵּשׁ, כדי ליצור מנוחה. הפועל הרביעי, וַיְקַדֵּשׁ, מציין שינוי בזמן: מעבר ממלאכה שכבר נעשתה אל מלאכה שעדיין לא נעשתה.

ספר בראשית מתאר את האל כיוצר חסר מנוח, וגם אנחנו נבראנו בצלמו. פסיכולוגים מכנים זאת "being in the moment", לחוות את הרגע. מדידת הרגעים באמצעות מספרים רציונליים מאפשרת למתוח את הזמן ככל האפשר, עד לקצה גבול היכולת, וכך לחוות את הרגע במלואו וליצור מנוחה. הזמן הוא אלסטי, והוא יכול להימתח.

האמנית קרוליטה יוהאנסון מתארת את הבריאה כיצירה בלתי גמורה: Carolita Johnson, The New Yorker, 10/8/2018.

המתח בין מנוחה לאי-שקט מטריד את האנושות מאז ומעולם. הנושא מתבטא באמנות ובספרות. להלן שלוש דוגמאות:

1. אמנות ויזואלית

קנט קלרק Kenneth Clark ,The Nude: A Study in Ideal Form (Washington 1956), משווה בספרו בין שתי יצירות אמנות שמבדילות ביניהן למעלה מאלף שנה: הפסל דיוניסוס של פידיאס (אתונה 432-438 לפנה"ס), וציור בריאת האדם בקפלה הסיסטינית בידי מיכאלאנג'לו (1564-1475 לס'). הפסל דיוניסוס התגלה בתקופתו של מיכאלאנג'לו והשפיע באופן עמוק על יצירתו.

כך כותב קלארק:

תרגיל כיתתי בתנועה, צילום ודיאלוג

בחנו את היצירות של אדם ושל דיוניסוס. הישענו בתנוחה המאוזנת של דיוניסוס, ולאחר מכן בתנוחה חסרת השקט של אדם. צלמו את עצמכם בתנוחות אלו. תארו את התהליך וכיצד הרגשתם בכל אחת מהתנוחות. כיצד סייעה לכם ההתנסות בהבנת המתח בין איזון לאי שקט?

2. שירה 

סֻלָּם אֱלֹהִים
לנוסח בעברית

The Pulley
George Herbert (England, 1593-1633)

When God at first made man,
Having a glass of blessings standing by,
“Let us,” said he, “pour on him all we can.
Let the world’s riches, which dispersèd lie,
Contract into a span.”

So strength first made a way;
Then beauty flowed, then wisdom, honour, pleasure.
When almost all was out, God made a stay,
Perceiving that, alone of all his treasure,
Rest in the bottom lay.

“For if I should,” said he,
“Bestow this jewel also on my creature,
He would adore my gifts instead of me,
And rest in Nature, not the God of Nature;
So both should losers be.

“Yet let him keep the rest,
But keep them with repining restlessness;
Let him be rich and weary, that at least,
If goodness lead him not, yet weariness
May toss him to my breast.”

בשיר זה המשורר משחק את תפקידו של אלוהים בתהליך היצירה. יש לו סל מלא ברכות, המוכן למשלוח במעלון שלו, ושאותו הוא רוצה לשלוח למטה לאדם. יש בתוכו: כוח, יופי, תבונה, כבוד, עונג. לפתע הוא מפסיק. רק מנוחה נותרה בקרקעית הסל. אלוהים חושב: אם אתן לאדם את המנוחה, הוא יתעסק בכל המתנות ואף פעם לא ישוב אליי. וכך נפסיד שנינו. לכן האל מחליט שלא להעניק את המתנה הזו, ולהשאיר את האדם חסר מנוח, ובמצב תמידי של כמיהה. הלאוּת והתשישות לפחות ישליכו אותו אל חיק האל.

המתח בין מנוחה לאי שקט הוא נושאן של יצירות המתפרסות על פני למעלה משלושת אלפים שנה:

• ספר בראשית (המאה ה-10 לפנה"ס)
• פידיאס (המאה ה-5 לפנה"ס)
• מיכאלאנג'לו (המאה ה-16)
• ג'ורג' הרברט (המאה ה-17)
• ולסיום עגנון (המאה ה-20)

התחלנו את העיון שלנו בבראשית פרק ב, ביצירת המנוחה ואנו מסיימים בטענתו המפתיעה של עגנון כי האל מעולם לא יצר את המנוחה.

3. פרוזה

מנוחה

שמואל יוסף עגנון (1970-1887)

מתוך: ש"י עגנון, אלו ואלו, הוצאת שוקן ירושלים ותל אביב תשכ"ט, עמודים שי-שיא.

השתמשו בחומרים שונים שאתם מוצאים בבית, וצרו יצירה ויזואלית המבטאת את ההתמודדות שלכם עם המתח בין מנוחה ואי שקט.

בחנו את עבודתכם.

• כיצד מבטאים החומרים את הרעיונות שלכם?
• מה הלך הרוח של היצירה? (שמחה, דיכאון, בלבול, כאב, חשש, התרגשות, הרפתקנות).
• מה תפקידם של הצבעים, הגודל, הפרופורציות והמיקום של חלקי היצירה?
• מה עוד חושף את משמעותה של היצירה?

העלו את הדברים על הכתב.

להדרכה למפגש קבוצתי ודיון.