חיי מרים

הצלת משה 

ספר שמות פרק ב  

 (א) וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי: 

(ב) וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלשָׁה יְרָחִים: 

(ג) וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר:  

(ד) וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ: 

(ה) וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ: 

(ו) וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה: 

(ז) וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל בַּת פַּרְעֹה הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד: 

(ח) וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה לֵכִי וַתֵּלֶךְ הָעַלְמָה וַתִּקְרָא אֶת אֵם הַיָּלֶד: 

(ט) וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה הֵילִיכִי אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת שְׂכָרֵךְ וַתִּקַּח הָאִשָּׁה הַיֶּלֶד וַתְּנִיקֵהוּ: 

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יא/א  

ותתצב אחותו מרחוק: א"ר יצחק, פסוק זה כולו על שם שכינה נאמר – ותתצב דכתיב ויבא ה' ויתיצב וגו' (שמואל א ג) אחותו דכתיב אמור לחכמה אחותי את (משלי ז) מרחוק דכתיב מרחוק ה' נראה לי (ירמיה לא) לדעת דכתיב כי אל דעות ה' (שמואל א ב) מה דכתיב מה ה' אלהיך שואל מעמך (דברים י) יעשה דכתיב כי לא יעשה [ה'] אלהים דבר (עמוס ג) לו דכתי' ויקרא לו ה' שלום (שופטים ו):  

מדרש רבה שמות פרשה א פסקה כב  

(כב) ותתצב אחותו מרחוק למה עמדה מרים מרחוק? אמר רב עמרם בשם רב, לפי שהיתה מרים מתנבאת ואומרת, עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל. כיון שנולד משה נתמלא כל הבית אורה. עמד אביה ונשקה על ראשה. אמר לה, בתי, נתקיימה נבואתך – היינו דכתיב (שמות טו) ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התוף אחות אהרן ולא אחות משה? אלא שאמרה נבואה זו כשהיא אחות אהרן ועדיין לא נולד משה. וכיון שהטילוהו ליאור, עמדה אמה וטפחה לה על ראשה אמרה לה, בתי, והיכן נבואתיך? והיינו דכתיב ותתצב אחותו מרחוק וגו' לדעת מה יהא בסוף נביאותה.  

ורבנן אמרין, כל הפסוק הזה ע"ש רוח הקודש נאמר: ותתצב על שם (שמואל א ג) ויבא ה' ויתיצב`אחותו על שם (משלי ז) אמור לחכמה אחותי את; מרחוק ע"ש (ירמיה לא) מרחוק ה' נראה לי; לדעת מה יעשה לו ע"ש (ש"א ב) כי אל דעות ה' (וכל הענין): 

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יג עמוד א  

 ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור, ואמר רבי יוחנן: שירדה לרחוץ מגילולי בית אביה.  

שמות רבה (וילנא) פרשה א ד"ה כג לרחוץ על  

 רבנן אמרין בת פרעה מצורעת היתה לפיכך ירדה לרחוץ, כיון שנגעה בתיבה נתרפאת, לכך חמלה על משה ואהבה אותו אהבה יתירה.  

ספרי פרשת בהעלותך פיסקא כ  

שפרה זו יוכבד פועה זו מרים. שפרה שפרה ורבה. שפרה שמשפרת את הוולד. שפרה שפרו ורבו ישראל בימיה. פועה שהיתה פועה ובוכה על אחיה שנא' )שמ' ב) ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו.  

שם א ויאמר בילדכן את העבריות. ותראן המילדות את האלהים וגו'.  

שם בתים אלו איני יודע מה הם שנא' (מ"א ט) מקצה עשרים שנה אשר בנה שלמה את [שני] הבתים את בית ה' זו כהונה ואת בית המלך זו המלכות. זכתה יוכבד לכהונה ומרים למלכות שנא' (ד"ה א ד) וקוץ הוליד את ענוב ואת הובכה ומשפחות אחרחל זו מרים שנא' (שמות טו) ותצאן כל הנשים אחריה. בן הרום זו יוכבד שנא' (במדבר יח) כל חרם בישראל לך יהיה. נשאת מרים לכלב שנא' (ד"ה א ב) ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור.  

שם ואלה היו בני כלב בן חור.  

שם ודוד בן איש אפרתי היה מבית לחם יהודה. נמצא דוד מבניה של מרים. הא כל המקרב עצמו מן השמים מקריבים אותו: 

אוריגינס, דרשות על בראשית ושמות 

גריגוריוס איש ניאסה – כתבים דוגמתיים י"ט 

שירת מרים 

ספר שמות פרק טו  

(כ) וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת: 

(כא) וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַיהֹוָה כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם: 

 פילון, חיי משה ב', 46 

פילון, על חיי העיון י"א 

פילון, על החקלאות 79 

מכילתא פרשת השירה פרשה י  

 ותקח מרים הנביאה. וכי היכן מצינו שנביאה היתה מרים? אלא שאמר לאביה, סופך אתה מוליד בן שמושיע את ישראל מיד מצרים – מיד (שמות ב') וילך איש מבית לוי ויקח וגו' ותהר ותלד בן וגו'. ולא יכלה עוד הצפינו נזף בה אביה ואמר לה, בתי היכן נבואתיך ועוד מחזקת בנבואתה שנא' שם ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו ואין יציבה אלא נביאה שנאמר (עמוס ט') ראיתי את ה' נצב על המזבח ואומר (ש"א ג') ויבא ה' ויתיצב ואומר (דברים ל"א) קרא את יהושע והתיצבו וגו'. מרחוק – אין מרחוק בכל מקום אלא רוח הקדש שנאמ' (ירמיה ל"א) מרחוק ה' נראה לי.  

לדעה – אין דעה אלא רוח הקדש שנאמר (ישעיה י"א) כי מלאה הארץ דעה את ה' וגו'.  

מה יעשה לו – אין עשייה אלא רוח הקדש שנאמ' (עמוס ג') כי לא יעשה ה' אלהים דבר: 

 אחות אהרן, ולא אחות משה ומה ת"ל אחות אהרן? אלא לפי שנתן נפשו אהרן על אחותו נקראת על שמו. כי כיוצא בו (בראשית ל"ד) שמעון ולוי אחי דינה והלא אחות כל השבטים היתה מה ת"ל אחי דינה? לפי שנתנו נפשם עליה נקראת אחותם על שמם. וכן (במדבר כ"ה) כזבי בת נשיא מדין אחותם וכי אחותם היא והלא ראש אומות בית אב היה שנאמר (שמות ב') ולכהן מדין שבע בנות ומה ת"ל אחותם? אלא על שנתנה נפשה על אומתה נקראת על שמה: 

 את התוף בידה. וכי מנין היו לה תופים ומחולות במדבר? אלא הצדיקים היו מובטחים ויודעים שהקדוש ב"ה עושה להם נסים וגבורות. עת שיוצאין ממצרים התקינו להם תופים ומחולות: 

ותען להם מרים שירו ליי' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים. מגיד הכתוב כשם שאמר משה שירה לאנשים, כך אמרה מרים שירה לנשים שנאמר שירו ליי' וגו':  

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יד/א  

ותקח מרים הנביאה אחות אהרן וגו' אחות אהרן ולא אחות משה? אמר רב עמרם אמר רב ואמרי לה אמר רב נחמן אמר רב, מלמד שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן ואומרת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל וכיון שנולד משה נתמלא כל הבית כולה אור. עמד אביה ונשקה על ראשה אמר לה, בתי נתקיימה נבואתיך. וכיון שהטילוהו ליאור, עמד אביה וטפחה על ראשה אמר לה, בתי היכן נבואתיך? והיינו דכתיב ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו לידע מה יהא בסוף נבואתה:

מדרש רבה שמות פרשה א פסקה יז

(יז) ויהי כי יראו המילדות וגו' רב ולוי חד אמר בתי כהונה ובתי לויה וחד אמר בתי מלכות. בתי כהונה ולויה ממשה ואהרן, בתי מלכות ממרים לפי שדוד בא ממרים דכתיב (ד"ה א ב) וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אשה ואת יריעות ואלה בניה ישר ושובב וארדון. עזובה זו מרים – ולמה נקראת שמה עזובה? שהכל עזבוה. הוליד – והלא אשתו היתה? א"ר יוחנן, ללמדך שכל הנושא אשה לשם שמים מעלה עליו הכתוב כאלו ילדה. יריעות – שהיו פניה דומין ליריעות. ואלה בניה – אל תקרי בניה אלא "בוניה". ישר – זה כלב שיישר את עצמו. שובב – ששיבב את עצמו. וארדון -שרידה את יצרו. ותמת עזובה – מלמד שנחלית ונהגו בה מנהג מתה וגם כלב עזבה (שם) ויקח לו כלב את אפרת  – זו מרים. למה נקרא שמה אפרת? שפרו ורבו ישראל על ידיה. מהו ויקח לו? שאחר שנתרפאת עשה בה מעשה ליקוחין, הושיבה באפריון ברוב שמחתו בה. וכן אתה מוצא במקום אחר שקורא למרים שני שמות ע"ש המאורע שאירע לה הה"ד (שם ד) ולאשחור אבי תקוע היו שתי נשים חלאה ונערה אשחור זה כלב לפי שאשחור בן חצרון היה. ולמה נקרא שמו אשחור? שהשחירו פניו בתענית. אבי – שנעשה לה כאב. תקוע – שתקע לבו לאביו שבשמים. היו שתי נשים – כשתי נשים. חלאה ונערה – לא חלאה ונערה הואי אלא מרים היתה. ולמה נקראת חלאה ונערה -שחלתה וננערה מחלייה, והחזירה הקדוש ב"ה לנערותה (שם) ותלד לו נערה – לאחר שנתרפאה ילדה לו בנים את אחוזם ואת חפר (שם) ובני חלאה צרת וצחר ואתנן. צרת – שנעשית צרה לחברותיה. צחר – שהיו פניה דומין לצהרים. ואתנן – שכל הרואה אותה מוליך אתנן לאשתו. ולכך כתיב ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור

ומנין שדוד בא ממרים? דכתיב (שמואל א יז) ודוד בן איש אפרתי הזה מבית לחם יהודה. וכן אתה מוצא שכתוב אחד אומר ובני חלאה וגו' (ד"ה א ד) וקוץ הוליד את ענוב. וקוץ זה כלב – שקצץ עצת מרגלים. הוליד את ענוב – סיגל מעשים טובים בעת שהביאו אשכול ענבים, שאלולי כלב לא הביאו. את הצובבה – שעשה צביונו של הקב"ה. ומשפחת אחרחל בן הרום. אחרחל – זו מרים. ולמה נקרא שמה כן? ע"ש (שמות טו) ותצאן כל הנשים אחריה וגו'.

מהו "משפחות"? זכה להעמיד ממנה משפחות בן הרום זכתה שיצא ממנה דוד שרימם הקב"ה מלכותו כד"א (שמואל א ב) ויתן עוז למלכו וגו':

ספר דברי הימים א פרק ד

(ח) וְקוֹץ הוֹלִיד אֶת עָנוּב וְאֶת הַצֹּבֵבָה וּמִשְׁפְּחֹת אֲחַרְחֵל בֶּן הָרֻם

תרגום יונתן על דברי הימים א פרק ד פסוק ח

(ח) וקוץ אוליד ית ענוב וית צובבה וגניסת אחרחל הוא חור בוכרא דמרים:

תרגום יונתן על שמות פרק טו

(כ) ונסיבת מרים נביאתא אחתיה דאהרן ית תופא בידה ונפקן כל נשיא בתראה בתופייא הוו חיילין ובחנגיא מחנגין:

ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התוף בידה ותצאנה כל הנשים אחריה, בתופים רקדו ובמחולות חוללו.

(כא) וזמרת להון מרים נודי ונשבחא קדם יי ארום תוקפא ורוממותא דידיה הוא על גיוותנין הוא מתגאי ועל רמין הוא מתנטל על די אזיד פרעה רשיעא ורדף בתר עמא בני ישראל סוסוותיה ורתיכוי רמא וטמע יתהון בימא דסוף:

ותשר להם מרים: נודה ונשבח לפני ה' כי הגבורה והגדולה שלו הם, על הגאים הוא מתגאה ועל הרמים הוא מתנשא, מפני שהזיד פרעה הרשע ורדף אחרי עם בני ישראל סוס ורוכבו רמה וטבע אותם בים סוף

פרקי דרבי אליעזר פרק מא

ר' ראובן אומ' הכל הולך אחר הראש. אימתי בזמן שהרועה תועה, הצאן תועין אחריו שנ' על חטאת ירבעם בן נבט אשר חטא ואשר החטיא את ישראל. ואימתי בזמן שהרועה טוב הצאן הולכים אחריו והולכין בדרך ישרה? כמשה רבנו עליו השלום רועה (ה) [נאמן היה] והתחיל (ורר) [לשורר] ולזמר לפני הב"ה והלכו כל ישראל אחריו שנ' אז ישיר משה ובני ישראל. ראתה מרים, התחילה לשורר ולזמר לפני הב"ה והלכו כל הנשים אחריה שנ' ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התוף בידה. וכי מניין היה להם תופים ומחולות? אלא לעולם הצדיקים יודעין ומתפייסין ומבטיחין שהב"ה עושה להם נסים וגבורות עד יציאתן ממצרים התקינו להם תופים ומחולות.

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרק טו ר' טוביה בן אליעזר, בן המאה ה-11

כ) ותקח מרים הנביאה. בשירת מצרים הקדימו אנשים לנשים, ובשירת דבורה קדמו נשים לאנשים, לפי שכאן תשועה על ידי אנשים, שנאמר ומשה ואהרן עשו את כל המופתים האלה (שמות יא י), ולשם תשועה על ידי נשים דבורה ויעל אשת חבר הקיני: מרים. ולמה נקרא שמה מרים, שבחייה מררו המצריים את חיי אבותינו במצרים: הנביאה. והיכן מצינו שמרים התנבאה? אלא שאמרה לאביה סופך את מוליד בן, שהוא עומד ומושיע את ישראל, כמו שדרשו במס' סוטה: אחות אהרן. וכי לא היתה אחות שניהם, אלא שהיתה נתנבאה על משה, עד שהיתה אחות אהרן: ד"א על שנתן נפשו עליה נקראת אחות אהרן, שנאמר אל נא תהי כמת וגו' אל נא רפא נא לה (במדבר יב יב ויג), כיוצא בו שמעון ולוי אחי דינה (בראשית לד כה):

את התוף בידה. מובטחין היו ישראל שהקב"ה עושה נסים עם יציאתם ממצרים, והתקינו להם תופים: ותצאנה כל הנשים אחריה. מרים כנגד כולם, שכל המתחיל בדבר הוא עיקר:

רש"י על שמות פרק טו פסוק כ

(כ) ותקח מרים הנביאה – היכן נתנבאה? כשהיתה אחות אהרן קודם שנולד משה, אמרה עתידה אמי שתלד בן וכו' כדאיתא בסוטה (דף יב). ד"א אחות אהרן  – לפי שמסר נפשו עליה כשנצטרעה נקראת על שמו:

את התוף – כלי של מיני זמר:

 בתופים ובמחולות – מובטחות היו צדקניות שבדור שהקדוש ברוך הוא עושה להם נסים והוציאו תופים ממצרים:

 ותען להם – [להן היה צריך לומר], אמרו המלאכים להקב"ה: רבש"ע, אם הקדימונו האנשים לומר שירה, תקדימונו הנשים?  ותען להם מרים, [אנשים] שרו תחילה, אח"כ נשים (מדרש)

ותקח מרים הנביאה אחות אהרן ולא אחות משה? אמר רב נחמן אמר רב, שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן ואומרת, עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל. ובשעה שנולד נתמלא כל הבית כולו אורה; עמד אביה ונשקה על ראשה אמר לה, בתי נתקיימה נבואתיך. וכיון שהשליכוהו ליאור עמד אביה וטפחה על ראשה ואמר לה, בתי היכן נבואתיך? היינו דכתיב ותתצב אחותו מרחוק לדעה – לדעת מה יהא בסוף נבואתה

הערה: מובא בפי הריב"א (מאה 11  -12)  עה"ת בשם מדרש.  בקומץ המנחה (רבינו צדוק הכהן מלובלין) מפרש להיפך:  שירו לה', ומשה אמר אשירה, לפי שמשה עיכב מלאכי השרת מלומר שירה, וזהו שאמר משה אשירה, כלומר החרישו ואני אשיר, וכשהשלים משה אמרה מרים למלאכים:  שירו, כי כבר הרשות נתונה, וזה שאמר הכתוב קדמו שרים אחר נוגנים בתוך עלמות תופפות (תהילים ס"ח), גם זה שאמר הפסוק תען להם מרים – דאלו שב אל הנשים הצ"ל להן, לשון נקבה, אלא שב אל המלאכים, כדפרישית.  (השווה ש"ר כ"ג ז)

זוהר במדבר שלח, קסז ע"ב)
'ותקח מרים הנביאה וגו' את התוף בידה' וגו' (טו, כ) וכל אינון צדיקייא די בגן עדן צייתין לקל נעימו דילה, וכמה מלאכין קדישין אודאן ומשבחן עמה לשמא קדישא

(=וכל אותם צדיקים שבגן-עדן מקשיבים לקולה הנעים, וכמה מלאכים קדושים מודים ומשבחים יחד עמה את השם הקדוש.)

אור האפלה (כתב יד) לרבי נתנאל בן ישעיה (תימן, המאה ה14)

ותצאן – חסר, לפי שלא יצאו כל הנשים אלא הראויות לנבואה

ר' מנחם עזריה דפאנו – כנפי יונה, חלק ד', סימן ל"ו, צט, ע"ב

והא דכתיב ותען להם מרים, לא לנשים אמרה כך, שאם כן לה״ן מבעי ליה אלא למשה
ובני ישראל, דזמרי גברי ועניין נשי.

ואפי׳ תימא איפכא דהא שירו צווי הוא, בכל גוני ליכא קפידא, דיצה"ר בהאי עלמא ליכא.

ועוד מרים הנביאה היא לבדה אומרת כן ושאר עולמות תופפות היו ולא משוררות, שאין להם רשות לכוון דעתן לעתיקא דהא בינה בכל מקום נמי בדוכרא אסתיים.

ואפשר לפרש ותען להם למלאכים שהיו אחרי הנשים צדקניות כדכתיב אמר נוגנים לאלה –
אמרה מרים שיכוונו שירתם לעתיק דבריאה

קוסמן – ותען להם מרים

כך טוען למשל רבי מנחם עזריה מפאנו (1620-1548), לאחר שהוא מניח[7] כי ניתן לומר שמרים והנשים ששרו במקהלה אכן שרו לפני הגברים: "דהא לשירה כיונה היא וליכא קפידא בכל גוונא, כי יצה"ר בההוא עלמא ליכא (=שהרי לשירה כיוונה היא [=מרים] ואין להקפיד [=לאסור זאת] בכל מקרה, כיוון שיצר הרע איננו [קיים] באותו עולם."([8]  כלומר, רבי מנחם עזריה מפאנו מניח שרגע מרומם זה בו שרו מרים והנשים לפני הגברים על שפת ים סוף, היה מעין רגע יוצא-דופן של איכות ה"עולם הבא", שחדרה אל תוך ה"עולם הזה", ואפשרה לחרוג מהכלל האוסר על שירת נשים בפני גברים. קול האישה היה לפיכך באותו רגע מיוחד קול נבואי ואלוקי גם יחד, והוא אפשר לגברים מעין התעלות רוחנית מיוחדת.[9] לכך כנראה הוא מתכוון
באמרו: "דהא לשירה כיוונה". בביטוי "שירה", כוונתו כנראה להתגלות רוחנית שאפשרה שירה זאת. ברם, יש להעיר כי הרמ"ע איננו מדבר כאן על איכות "שירה" מיוחדת לנשים, אלא על איכות נבואית כללית של "שירה" שיכולה להיות גברית או נשית. ואף נראה יותר כי ב"שירה" זאת מתבטלת לגמרי האבחנה בין גברי לנשי, כיוון שהיא אלוקית לגמרי.

אפשרות נוספת שמעלה הרמ"ע בדבריו שם היא שרק מרים שרה לפני הגברים ושאר הנשים הצטרפו אליה רק בליווי כלי נגינה שונים, אך לא בשירה בקולם. ומדוע הותרה כאן שירת מרים עצמה? נימוקו הוא ששאר הנשים – נשים רגילות היו, ולא יכלו "לכוון דעתם לעתיקא",[10] ברם, מרים הייתה נביאה, וכיוון שכך יכלה לדעת שברגע זה דווקא רצון הא-ל הוא שאישה (=היא, מרים) תשיר לפני הגברים, אף שההלכה אוסרת זאת בדרך כלל.

ובאפשרות האחרונה – המופלאה ביותר מבין אלו שמעלה הרמ"ע, הוא טוען כי מאחורי כל אישה ואישה עמד "מלאך" שאליו פנתה מרים כשביקשה שיצטרפו אליה לשירתה, והמלאכים היו אלה ששרו עם מרים, ולא שאר הנשים. אפשר שיש כאן ביטוי מעניין לתפיסה שכאשר מאחורי ה"אישה" עומד ה"מלאך" – הרי שירתה היא שירה מרוממת, ואף הגברים יכולים אז להתעלות עמה מבחינה רוחנית.

מרד מרים ואהרן

ספר במדבר פרק יב

(א) וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח:

(ב) וַיֹּאמְרוּ הֲרַק אַךְ בְּמשֶׁה דִּבֶּר יְהֹוָה הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר וַיִּשְׁמַע יְהֹוָה:

(ג) וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:

(ד) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה פִּתְאֹם אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל מִרְיָם צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ שְׁלָשְׁתָּם:

(ה) וַיֵּרֶד יְהֹוָה בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם:

(ו) וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם יְהֹוָה בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ:

(ז) לֹא כֵן עַבְדִּי משֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא:

(ח) פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת יְהֹוָה יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמשֶׁה:

(ט) וַיִּחַר אַף יְהֹוָה בָּם וַיֵּלַךְ:

(י) וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם וְהִנֵּה מְצֹרָעַת:

(יא) וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל משֶׁה בִּי אֲדֹנִי אַל נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ:

(יב) אַל נָא תְהִי כַּמֵּת אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ:

(יג) וַיִּצְעַק משֶׁה אֶל יְהֹוָה לֵאמֹר אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ:

(יד) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְאַחַר תֵּאָסֵף:

(טו) וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם:

(טז) וְאַחַר נָסְעוּ הָעָם מֵחֲצֵרוֹת וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר פָּארָן:

ספר דברים פרק כד

(ח) הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּ אֶתְכֶם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִם תִּשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת:

(ט) זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם:

פילון, אלגוריות החוקים ב'

קדמוניות היהודים ב', 10

אבות דרבי נתן פרק תשיעי

(ב) עשרה נסיונות נסו אבותינו את הקב"ה ולא נענשו אלא על לשון הרע ([שהוא אחד מהם]) ואלו הן: אחד על הים ואחד בתחלת המן ואחד בסוף המן ואחד בשליו הראשון ואחד בשליו האחרון אחד במרה ואחד ברפידים ואחד בחורב וא' [בעגל ואחד] במרגלים. זה של מרגלים קשה מכולם שנאמר (במדבר יד) וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי. כיוצא בו (שם) וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה'. והלא דברים ק"ו? ומה ארץ שאין לה לא פה לדבר ולא פנים ולא בשת, בקש הקב"ה עלבונה מן המרגלים, המדבר דברים כנגד חבירו ומבייש אותו על אכ"ו שיבקש הקב"ה עלבונו.

ר"ש אומר, על מספרי לשון הרע נגעים באים עליו, שכן מצינו באהרן ומרים שספרו לשון הרע במשה ובא עליהם את הפורענות שנאמר (שם יב) ותדבר מרים ואהרן במשה. [למה הקדים הכתוב מרים לאהרן? מלמד שהלכה] צפורה ושחה לה למרים, הלכה מרים ושחה לו לאהרן. עמדו שניהם ודברו בצדיק ההוא. מתוך שעמדו שניהם ודברו בצדיק, בא עליהם את הפורענות שנאמר (שם) ויחר אף ה' בם וילך. מה ת"ל וילך? מלמד שנסתלק מאהרן ודבק במרים מפני שלא היה אהרן עסקן בדברים. אבל מרים שהיתה עוסקת בדברים (מיד) נענשה יותר.

מרים אמרה, אלי היה דבור ולא פרשתי מאצל בעלי. אהרן אמר, אלי היה דבור ולא פירשתי מאצל אשתי. ואף אבותינו הראשונים היה דבור עליהם ולא פרשו מאצל נשותיהן. אבל הוא מפני שדעתו גסה עליו פירש הוא מאצל אשתו. ולא היו דנין אותו בפניו אלא שלא בפניו. ולא היו דנין אותו בודאי אלא בספק: ספק שדעתו גסה עליו ספק שאין דעתו גסה עליו. והרי דברים ק"ו: ומה מרים שלא דברה אלא באחיה [ולא דברה אלא בהחבא] ולא דברה אלא שלא בפניו של משה נענשה, אדם הדיוט המדבר דברים בפני חבירו ומביישו עאכ"ו שיהא עונשו מרובה.

באותה שעה א"ל אהרן למשה, משה אחי כסבור אתה בעצמך שצרעת זו על מרים נתונה? אינה נתונה אלא על בשרו של אבא עמרם. אמשול לך משל למה הדבר דומה: לאחד שנתן גחלת בתוך ידו – אע"פ שהופכה ממקום למקום מ"מ בשרו נכוית שנאמר אל נא תהי כמת. באותה שעה התחיל אהרן לפייס במשה. א"ל, משה אחי כלום עשינו רעה עם אחד בעולם? א"ל, לאו. ומה עם אחד בעולם לא עשינו רעה, אתה שאחינו אתה האיך נעשה רעה עמך. אבל מה אעשה שגגה היא בינותינו ברית, שבינינו לבינך (מפני שהברית כרותה לאהרן ולבניו) שנא' (עמוס א) ולא זכרו ברית אחים. באותה שעה עג משה עוגה קטנה ועמד בתוכה וביקש רחמים עליה ואמר, איני זז מכאן עד שתתרפא מרים אחותי שנאמר (במדבר יב) אל נא רפא נא לה. באותה שעה א"ל הקב"ה למשה, אילו מלך נזף בה, אילו אביה נזף בה, כראוי היה לה שתכלם שבעת ימים. אני, שאני מלך מלכי המלכים עאכ"ו – לא דין הוא שתכלם ארבעה עשר יום? אלא למענך מחול לה שנא' (שם) ויאמר ה' אל משה ואביה ירק ירק בפניה וגו'.

משנה מסכת סוטה פ"א מ"ז – מ"ט

(ז) בְּמִדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד, בָּהּ מוֹדְדִין לוֹ…וכן לענין הטובה: מרים המתינה למשה שעה אחת שנאמר ותתצב אחותו מרחוק לפיכך נתעכבו לה ישראל ז' ימים במדבר שנאמר והעם לא נסע עד האסף מרים (במדבר י"ב 15)

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יא/א

וכן לענין הטובה מרים וכו': מי דמי? התם חדא שעתא, הכא שבעה יומי. אמר אביי, אימא ולענין הטובה אינו כן. א"ל רבא, הא "וכן לענין הטובה" קתני. אלא אמר רבא, הכי קתני "וכן לענין הטובה" –  דבאותה מדה ולעולם מדה טובה מרובה ממדת פורענות

ספרי זוטא פרק יא

כו. וישארו שני אנשים במחנה, י"א בקלפי נשתיירו, שבשעה שאמר לו הקב"ה למשה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אמר משה כאיזה צד אעשה? אברור חמשה מכל שבט נמצאו עשרה חסירין, ששה מכל שבט נמצאו שנים יתירין; אברור ששה משבט זה וחמשה משבט זה נמצא אני מטיל קנאה בין השבטים. מה עשה? בירר ששה מכל שבט ושבט והביא שבעים ושנים פטקין על שבעים מהן כתב זקן ושנים חלקים ובללן ונתנן בקלפי. ואמר להם בואו וטלו פטקיכם; מי שעלה בידו זקן אמר לו, כבר קדשך המקום. ומי שעלה בידו חלק, אמר לו המקום לא חפץ בך אני מה אעשה לך? ר' שמעון אומר במחנה נשתיירו – שבשעה שאמר לו הקב"ה למשה אספה לי שבעים איש, אמר אלדד ומידד, אין אנו ראויים לגדולה זו. הלכו והטמינו את עצמן, אמר להן הקב"ה, הואיל ומעטתם את עצמכם הריני מוסיף לכם גדולה על גדולתכם. ומה גדולה הוסיף להם? שכל הנביאים כולן נתנבאו ופסקו; הן התנבאו ולא פסקו. ומה נבואה נתנבאו? אמרו משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ. אבא חנין אומר משום ר' אליעזר על עסקי שלו נתנבאו – עלה שלו, עלה שלו:

תרגום יונתן במדבר פרק יא פסוק כו

(כו) וְאִשְׁתְּיָירוּ תְּרֵין גוּבְרִין בְּמַשְׁרִיתָא, שְׁמֵיהּ דְחָד אֶלְדָד וּשְׁמֵיהּ דְתִנְיַין מֵידָד בְּנוֹי דְאֶלְצָפָן בַּר פַּרְנָךְ דִילֵידַת לֵיהּ יוֹכֶבֶד בְּרַת לֵוִי בִּזְמַן דְפַּטְרָהּ עַמְרָם גַבְרָהּ וְאִתְנְסִיבַת לֵיהּ עַד דְלָא יְלֵידַת יַת משֶׁה וּשְׁרַת עֲלֵיהוֹן רוּחַ נְבוּאָה אֶלְדָד הֲוָה מִתְנַבֵּי וַאֲמַר הָא משֶׁה מִתְכְּנִישׁ מִן עַלְמָא וִיהוֹשֻׁע בַּר נוּן מְשַׁמֵשׁ מַשְׁרִיתָא קָאִי מִן בַּתְרֵיהּ וּמְדַבֵּר עַמָא בֵּית יִשְׂרָאֵל וּמֵיעַל יַתְהוֹן לְאַרַע כְּנַעֲנָאֵי וּמַחֲסִין יָתָהּ לְהוֹן מֵידָד הֲוָה מִתְנַבֵּי וַאֲמַר הָא סִלְוֵי סַלְקִין מִן יַמָא וְחַפְיָין כָּל מַשְׁרִיתָא דְיִשְׂרָאֵל וְיֶהֱוֵי לְעַמָא לְתוּקְלָא בְּרַם תְּרֵיהוֹן כַּחֲדָא מִתְנַבִּין וְאָמְרִין הָא מַלְכָּא סְלִיק מִן אַרְעָא דְמָגוֹג בְּסוֹף יוֹמַיָא וּמַכְנַשׁ מַלְכִין קִטְרֵי תַגִין וְאַפַרְכִין לוֹבְשֵׁי שִׂרְיוֹנִין וְכָל עַמְמַיָא יִשְׁתַּמְעוּן לֵיהּ וּמְסַדְרִין קְרָבָא בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל עַל בְּנֵי גַלְוָתָא בְּרַם קִירִיס אִיטִימוֹס לְהוֹן בְשַׁעַת אֲנִיקִין וּמִקְטַל כֻּלְהוֹן בִּיקִידַת נִשְׁמָתָא בְּשַׁלְהוֹבִית אֵשָׁתָא דְנַפְקָא מִתְּחוֹת כּוּרְסֵי יְקָרָא וְנָפְלִין פִּגְרֵיהוֹן עַל טַוְורַיָא דְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל וְיֵיתוּן כָּל חֵיוַת בָּרָא וְצִיפְרֵי שְׁמַיָא וְיֵיכְלוּן גוּשְׁמֵיהוֹן וּמִבָּתַר כְּדֵין יֵיחוֹן כָּל מֵתַיָא דְיִשְׂרָאֵל וְיִתְפַּנְקוּן מִן טַוְורָא דְאִצְטְנַע לְהוֹן מִן שֵׁירוּיָא וִיקַבְּלוּן אֲגַר עוֹבָדֵיהוֹן וְהִינוּן הֲווֹן מִן סָבַיָא דִסְלִיקוּ בִּפְטִיקַיָא כְּתוֹבַיָא וְלָא נַפְקָן לְמַשְׁכְּנָא דְאִיטַמָרוּ לְמֵעֲרוֹק מִן רַבָּנוּתָא וְאִתְנַבִּיאוּ בְּמַשְׁרִיתָא:

ספרי זוטא פרק יב ד"ה א. ותדבר

א. ותדבר מרים ואהרן במשה, קשה היא לשון הרע שלא נצטרעה מרים אלא על לשון הרע, שנא' ותדבר מרים ואהרן. מרים פתחה הדברים ואמרה לאהרן והוסיף אהרן על דבריה ונשאו ונתנו בדבר. ר' שמעון אומר, אף צפורה פתחה בדברים ואמרה למרים ומרים אמרה לאהרן ואהרן הוסיף על דבריהם ונשאו ונתנו בדברים. ומה היו הדברים? אמרו כיון שנתמנו הזקנים הדליקו כל ישראל נרות ועשו שמחה בשביל שעלו שבעים זקנים לשררה. וכיון שראת מרים הנרות אמרה אשרי אלו ואשרי נשותיהן. אמרה לה צפורה, אל תאמרי אשרי נשותיהן אלא אוי לנשותיהן, שמיום שדבר הקב"ה עם משה אחיך, לא נזדקק לי. מיד הלכה מרים אצל אהרן והיו נושאין ונותנין בדבר שנ' ותדבר מרים ואהרן במשה על אדות האשה – על עסקי פרישתו מן האשה. אמרו, גיותן הוא משה! וכי לא דבר הקב"ה אלא עמו בלבד? כבר דבר עם נביאים הרבה ועמנו, ולא פירשנו מנשותינו כמו שפירש שנ' הרק אך במשה דבר ה'.

על אדות האשה הכושית, וכי כושית היתה, והלא מדינית היתה? אלא מה כושי ניכר במראיו מכל הבריות, כך היתה צפורה ניכרת במראיה ובמעשיה מכל הנשים. וכן הוא אומר, שגיון לדוד אשר שר לי"י על דברי כוש בן ימיני (שם /תהלים/ ז א). וכי כושי היה שאול והלא משבט בנימין היה? אלא מה כושי ניכר במראיו מכל הבריות, כך היה שאול ניכר במראיו ובמעשיו מכל ישראל. וכן הוא אומר וישמע עבד מלך הכושי (ירמיה לח ז). וכי כושי היה ברוך בן נריה? אלא מה כושי ניכר במראיו מכל הבריות, כך ברוך בן נריה היה ניכר במראיו ובמעשיו מכל ישראל. וכן הוא אומר הלא כבני כושיים אתם לי בני ישראל נאום י"י (עמוס ט ז). וכי כושים הם ישראל? אלא מה כושי ניכר במראיו מכל הבריות, כך היו ישראל ניכרין באהבתם מכל האומות לפני המקום.

ר' יוסי אומר, יש לך אשה שהיא נאה בילדותה וכשהיא מזקנת היא מתנוולת. ומניין אתה אומר שהיתה צפורה נאה בילדותה ונאה בזקנותה? אמ' על אודות האשה הכושית אשר לקח.

ר' יהודה אומר, יש לך ענייה בת ענייה שהיא נזקקת למלכות ואינה יודעת לנהוג במנהג המלכות. ומניין אתה אומר שהיתה צפורה כושית בעניות וכושית במלכות? אמ' על אודות האשה הכושית אשר לקח.

ומניין אתה אומר בשביל כך לקחה משה? ת"ל כי אשה כושית לקח:

ספרי זוטא פרק יב ד"ה ד. ויאמר

ד. ויאמר י"י פתאום אל משה, ר' אלעזר ביר' שמעון אומר, פתאום בתכוף. אין לשון פתאום אלא לשון טומאה כענין שנאמר, וכי ימות מת עליו בפתע פתאום (במדבר ו ט). מגיד שהיו מחוסרי טבילה אותה השעה כמדה שמדדו: צאו שלשתכם יוסי בן יהודה אומר, בדיבור אחד יצאו שלשתם. ר' יוסי אומר בשלשה דברות יצאו שלשתם כאחת. וכי משה היה צריך לצאת עמהם? ולמה יצא? לשם שני צדדים שלא יהא משה אומר דומה שנמצא בי פגם שכן הודחיתי מן הדבור ושלא יהו ישראל אומרין דומה שנמצא במשה פגם שכן נדחה מן הדיבר:

ספרי זוטא פרק יב ד"ה טו. ותסגר

טו. ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים, כיון שהתפלל עליה משה, נפטרה מהסגר שני, שהרי נתרפאת מתוך שבוע ראשון: והעם לא נסע עד האסף מרים לפה שנא' ותתצב אחותו מרחוק (שמות ב ד): מרים המתינה שעה אחת לידע מה יעשה באחיה. אמ' המקום יהא משה ואהרן ושכינה וארון וישראל ממתינין לה שבעת ימים עד שתטהר לפי שנאמר בסאסאה בשלחה תריבנה (ישעיה כז ח) במדה שאדם מודד בה מודדין לו:

מות מרים

ספר במדבר פרק כ

(א) וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם:

(ב) וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרֹן:

אבות דרבי נתן פרק ששה ושלשים

(ג) דור המדבר לא חיין ולא נידונין שנא' (שם יד) במדבר הזה יתמו ושם ימותו ואומר (תהלים צה) אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי, דברי ר"א. רבי יהושע אומר, באין הן ועליהן הוא אומר (שם נ') אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח. אמר לו, קבל דברי מה אתה מקיים אשר נשבעתי באפי? אמר לו, אלו מרגלים, כל רשעי הדור (כולן). אמר לו רבי יהושע, ומה אתה מקיים אספו לי חסידי? אמר לו, זה משה ואהרן וכל חסידי הדור משבט לוי.

משיבין על דבריו, רשעים נאמר בהם "שם", וצדיקים לא נאמר בהם "שם". והלא כבר (בראשית מט) שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו ואומר נאמר (שם נ) בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען שמה תקברני ואומר (במדבר כ) ותמת שם מרים ותקבר שם [והלא כבר נאמר (שם לג) ויעל אהרן הכהן וגו' וימת שם] ואומר (דברים לד) וימת שם משה עבד ה' בארץ מואב על פי ה'.

רבי יוסי הגלילי אומר, אינן באין שנא' (במדבר יב) במדבר הזה יתמו ושם ימותו ואומר (דברים כב) וערפו שם את העגלה בנחל. מה שם האמור להלן בעגלה ערופה שתמות ולא תזוז ממקומה אף שם האמור כאן ימותו ולא יזוזו ממקומן. (ואחרים אומרין באים הן ועליהן הוא אומר (ירמיה ב) הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר [וגו' זכרתי לך חסד נעוריך] וגו'):

תוספתא מסכת סוטה פרק יא

)ד) ר' יוסי בר' יהודה אומר, כיון שיצאו ישראל ממצרים נתמנו להן ג' פרנסים טובים: [אלו] הן משה ואהרן ומרים. בזכותן נתנו להם שלש מתנות: באר ועמוד ענן ומן. באר בזכות מרים עמוד [ענן] בזכות אהרן מן בזכות משה. מתה מרים, בטלה הבאר וחזרה בזכות משה ואהרן. מת אהרן, בטל עמוד הענן וחזרו שניהם בזכות משה. מת משה, בטלו שלשתן ולא חזרו שנאמר (זכריה יא) ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד וגו' והצרעה לא עברה את הירדן אלא עמדה על שפת הירדן וזרקה בהן מרה:

משנה מסכת מועד קטן פ"ג מ"ז-ח

משנה: אין מוליכין לבית האבל לא בטבלא ולא באסקוטלא ולא בקנון אלא בסלים. ואין אומרים ברכת אבלים במועד אבל עומדין בשורה ומנחמין ופוטרין את הרבים: אין מניחין את המטה ברחוב שלא להרגיל את ההספד ולא של נשים לעולם מפני הכבוד:

תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף כז/ב כח/א

ולא של נשים לעולם מפני הכבוד: אמרי נהרדעי, לא שנו אלא חיה אבל שאר נשים מניחין. רבי אלעזר אמר, אפילו שאר הנשים דכתיב ותמת שם מרים ותקבר שם. סמוך למיתה קבורה. ואמר רבי אלעזר, אף מרים בנשיקה מתה אתיא שם שם ממשה. ומפני מה לא נאמר בה "על פי ה'"? מפני שגנאי הדבר לאומרו. אמר רבי אמי, למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה? לומר לך, מה פרה אדומה מכפרת אף מיתתן של צדיקים מכפרת.

תלמוד ירושלמי מסכת כלאים דף מג/א

כתי' הנשקפה על פני הישימון. אמר רבי חייא בריא כל מי שהוא עולה להר ישימון ומצא כמין כברה בים טיבריא זו היא בורה של מרים.

רש"י על במדבר פרק כ פסוק א

(א) כל העדה – עדה השלמה שכבר מתו מתי מדבר ואלו פרשו לחיים:

ותמת שם מרים – (מ"ק כח) למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה? לומר לך מה קרבנות מכפרין (ס"א כמו שפר' אדומה מכפרת) אף מיתת צדיקים מכפרת:

ותמת שם מרים – (שם) אף היא בנשיק' מתה. ומפני מה לא נא' בה ע"פ ה'? שאינו דרך כבוד של מעלה. ובאהרן נאמר (במדבר לג) ע"פ ה' באלה מסעי:

באר מרים

תוספתא מסכת סוטה פרק יא

(א) כל זמן שהיתה מרים קיימת, היתה באר מספקת את ישראל. משמתה מרים [מה] אומר (במדבר כ) ותמת שם מרים וגו' ולא היה מים לעדה …

(ד) ר' יוסי בר' יהודה אומר כיון שיצאו ישראל ממצרים נתמנו להן ג' פרנסים טובים [אלו] הן משה ואהרן ומרים. בזכותן נתנו להם שלש מתנות באר ועמוד ענן ומן: באר בזכות מרים עמוד [ענן] בזכות אהרן מן בזכות משה. מתה מרים בטלה הבאר וחזרה בזכות משה ואהרן. מת אהרן בטל עמוד הענן וחזרו שניהם בזכות משה מת משה בטלו שלשתן ולא חזרו שנאמר (זכריה יא) ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד וגו' והצרעה לא עברה את הירדן אלא עמדה על שפת הירדן וזרקה בהן מרה:

תלמוד בבלי מסכת תענית דף ט/א

רבי יוסי ברבי יהודה אומר, שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל; אלו הן: משה ואהרן ומרים. ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם; ואלו הן: באר וענן ומן. באר בזכות מרים, עמוד ענן בזכות אהרן, מן בזכות משה.

מתה מרים, נסתלק הבאר שנאמר ותמת שם מרים וכתיב בתריה ולא היה מים לעדה. וחזרה בזכות שניהן.

מת אהרן, נסתלקו ענני כבוד שנאמר וישמע הכנעני מלך ערד. מה שמועה שמע? שמע שמת אהרן. ונסתלקו ענני כבוד וכסבור ניתנה לו רשות להלחם בישראל והיינו דכתיב ויראו כל העדה כי גוע אהרן.

אמר רבי אבהו, אל תקרי ויראו אלא וייראו כדדריש ריש לקיש דאמר ריש לקיש כי משמש בארבע לשונות אי דלמא אלא דהא.

חזרו שניהם בזכות משה.

מת משה נסתלקו כולן שנאמר ואכחד את שלשת הרעים בירח אחד. וכי בירח אחד מתו? והלא מרים מתה בניסן ואהרן באב ומשה באדר. אלא מלמד שנתבטלו שלש מתנות טובות שנתנו על ידן ונסתלקו כולן בירח אחד.

אלמא אשכחן פרנסה בשביל יחיד שאני משה כיון דלרבים הוא בעי כרבים דמי רב הונא בר מנוח ורב שמואל בר אידי ורב חייא מווסתניא הוו שכיחי קמיה דרבא כי נח נפשיה דרבא אתו לקמיה דרב פפא כל אימת דהוה אמר להו שמעתא ולא הוה מסתברא להו הוו מרמזי אהדדי

רש"י תענית דף ט/א

בארה של מרים – סלע, וזבין ממנו מים, והיה מתגלגל והולך עם ישראל, והוא הסלע שבו הכה משה, שלא היה רוצה להזיל מימיו בשבילו, לפי שמתה מרים:

תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פו/ב

ופליגא דרבי חמא ברבי חנינא דאמר רבי חמא ברבי חנינא וכן תנא דבי רבי ישמעאל בשכר שלשה זכו לשלשה בשכר חמאה וחלב זכו למן בשכר והוא עומד עליהם זכו לעמוד הענן בשכר יוקח נא מעט מים זכו לבארה של

תלמוד ירושלמי מסכת כתובות דף סז/א

שבעה ימים הן סובבין ארץ ישראל: ימא רבא, ימא דטבריא, ימא דכובבו, ימא דמילחא, ימא דחילתא, ימא דשילחת, ימא דאיפמייא, והאי ימא דחמץ דוקליטיאנוס הקווה נהרות ועשאו. כתיב (במדבר כא) ונשקפה על פני הישימון – אמר רבי חייה בר בא: כל מי שהוא עולה להר הישימון וראה כמין כברה קטנה בים טיבריא זו היא בארה של מרים. אמר ר' יוחנן בר מרה: שערינהו רבנן והא היא מכוונא כל קבל תרעא מציעתא דכנשתא עתיקתא דיסרוגנין

[דים דוטגין]. רבה בר קריא ור' אלעזר הוון מטיילין באיסטרין ראו ארונות שהן באות מח"ל לארץ אמר רבה בר קריא לר' לעזר מה הועילו אילו אני קורא עליהן (ירמיה ב) נחלתי שמתם תועבה בחייכם ותבואו ותטמאו את ארצי במיתתכן אמר ליה כיון שמגיעין לארץ היו נוטלין גוש עפר ומניחין על ארונן דכתיב (דברים לב) וכפר אדמתו עמו:

תלמוד בבלי מסכת שבת דף לה/א

אמר רבי חייא: הרוצה לראות בארה של מרים יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה בים וזו היא בארה של מרים

מדרש תנחומא חקת פרק א

מעשה בשיחין אחד סומא שירד במים לטבול במערה; נזדמנו לו באר של מרים וטבל ונתרפא

ויקרא רבה (מרגליות) פרשה כב

אמ' ר' תנחומ' אפילו במים הקב"ה עושה שליחותו. מעשה במוכה שחין אחד שירד לטבול בים בטבריא וארעת שעתא וטפת בירא דמרים ואיתסי. והיכן היא בירא שלמרים? אמ' ר' חייא בר אבא כת' ונשקפה על פני הישימון (במדבר כא, כ), שכל מי שהוא עולה על ראש הר ישימון ורואה כמין כברה קטנה בים שלטבריא, זה הוא בארה שלמרים. אמ' ר' יוחנן בן מריא שערו רבנן והיא מכוונת כל קביל תרעא מציעיא דכנישתא עתיקתא דסרינגית.

מדרש תהילים מזמור כד

אמר רבי אבא בר חייא, כל מי שהוא עולה להר נבו, רואה כמין כברה בימה של טבריא, והיא בארה של מרים:

ילקוט שמעוני במדבר – פרק כ – המשך רמז תשסג

ותמת שם מרים. שנו רבותינו אין מניחים את המטה ברחוב מפני שמרגיל את ההספד ולא של נשים לעולם מפני הכבוד. אמרי בנהרדעי לא שנו אלא חיה אבל שאר נשים מניחין. רבי אלעזר אומר אפילו שאר כל הנשים שנאמר ותמת שם מרים ותקבר שם סמוך למיתה קבורה.

אמר רבי אלעזר אף מרים בנשיקה מתה אתיא שם שם מפני מה לא נאמר בה על פי ה'? מפני שגנאי הדבר לומר.

אמר רבי ינאי למה נסמכה מיתת מרים לפרה אדומה? מה פרה אדומה מכפרת אף מיתתן של צדיקים מכפרת. ולא היה מים לעדה שלשה פרנסים טובים היו להם לישראל משה ואהרן ומרים וכו':

וירב העם עם משה. מדת הדין כשאדם כועס על שנים נותן פניו בקטן ואלו נתנו פניהם בגדול. ועוד שהיה אהרן חביב עליהן שהיה אוהב שלום ורודף שלום. זה שאמר הכתוב שפתי כסיל יבאו בריב. היו תובעין מיתה מי יתן מותנו ביד ה' ולו גוענו בגוע אחינו, מהו לפני ה'? משל לבן מלכים שיצא לתרבות רעה והיה עולה לכתלים ולאילנות כנגד אביו הולך למקום החיות כדי שיהא אביו מצטער, כך היו אלו אומרים אנו מתים ויהא מצטער עלינו ולא עוד שנשבע לאבותינו לתת לנו את הארץ:

קח את המטה. זה שאמר הכתוב מטה עוזך ישלח ה' מציון זה המטה שהיה ביד יעקב אבינו שנאמר כי במקלי עברתי. והוא המטה שהיה ביד יהודה שנאמר חותמך ופתילך ומטך אשר בידך. והוא היה ביד משה שנאמר ואת המטה הזה תקח בידך. הוא היה ביד אהרן שנאמר וישלך אהרן את מטהו. והוא היה ביד דוד שנאמר ויקח מקלו בידו. והוא היה ביד כל מלך ומלך עד שחרב בית המקדש. וכן עתיד אותו המטה לימסר למלך המשיח, וכן עתיד לרדות בו את אומות העולם לכך נאמר מטה עוזך ישלח ה' מציון.

דבר אחר קח את המטה זה שאמר הכתוב אולת קשורה בלב נער אלו ישראל שנאמר כי נער ישראל ואוהבהו שהיו מכעסין בכל שעה לפני הקב"ה, ומי מרחיק אותה מהם שבט מוסר ירחיקנה ממנו, לפיכך אמר הקב"ה למשה מרדות הן צריכין, כשם שהנער הזה סורח והסופר הזה מכה אותו ומביאו לידי חיים לכך נאמר קח את המטה.

הבאר היה עולה בזכות מרים שנאמר ותמת שם מרים ומיד ולא היה מים לעדה, וכיון שנסתלק הבאר התחילו מתכנסין על משה ועל אהרן שנאמר ויקהלו על משה ועל אהרן. והיו משה ואהרן יושבין ומתאבלין על מרים, אמר להם הקב"ה בשביל שאתם אבלים ימותו בצמא. עמוד וקח מטך והשקית את העדה ואת בעירם.

דבר אחר למה נסתלק הבאר במיתת מרים? כדי שידעו הכל כמה היתה צדקת ויצטערו עליה רבים ויגמלו אתה חסד. כך כיון שמתה מרים ומשה ואהרן עסוקין בה וישראל מבקשים מים ואין מוצאין מיד נתכנסו עליהם, כיון שראו אותם באין אמר משה לאהרן תאמר מהו כינוס זה, א"ל אהרן לא בני אברהם יצחק ויעקב הן גומלי חסדים בני גומלי חסדים, א"ל משה אי אתה יודע להפריש בין כינוס לכינוס. אין זה כינוס של תקנה אלא של קלקלה, שאלו היה כינוס של תקנה היו צריכים להיות בראשם שרי אלפים ושרי מאות וגו'. ואתה אומר לגמול חסד הן באין. מיד הטיחו דברים כנגדו שנאמר וירב העם עם משה, כיון שראה משה ואהרן פניהם זעומות, ברחו להם לאהל מועד. משל למה הדבר דומה לגדול המדינה שנזדעזעו בני במדינה וברח לפלטין של מלך:

ספר במדבר פרק כו

(נט) וְשֵׁם אֵשֶׁת עַמְרָם יוֹכֶבֶד בַּת לֵוִי אֲשֶׁר יָלְדָה אֹתָהּ לְלֵוִי בְּמִצְרָיִם וַתֵּלֶד לְעַמְרָם אֶת אַהֲרֹן וְאֶת משֶׁה וְאֵת מִרְיָם אֲחֹתָם:

ספר דברים פרק כד

(ח) הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּ אֶתְכֶם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִם תִּשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת:

(ט) זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם

ספרא פרשת מצורע פרשתא ה

זכור את אשר עשה ה' אל' למרים. וכי מה עניין זה לזה אלא מלמד שלא נענשה אלא על לשון הרע: (ח) והלא דברים ק"ו ומה אם מרים שדברה שלא בפניו של משה כך. מדבר גנאי של חבירו בפניו על אחת כמה וכמה:

ספר מיכה פרק ו

(א) שִׁמְעוּ נָא אֵת אֲשֶׁר יְהֹוָה אֹמֵר קוּם רִיב אֶת הֶהָרִים וְתִשְׁמַעְנָה הַגְּבָעוֹת קוֹלֶךָ:

(ב) שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב יְהֹוָה וְהָאֵתָנִים מֹסְדֵי אָרֶץ כִּי רִיב לַיהֹוָה עִם עַמּוֹ וְעִם יִשְׂרָאֵל יִתְוַכָּח:

(ג) עַמִּי מֶה עָשִׂיתִי לְךָ וּמָה הֶלְאֵתִיךָ עֲנֵה בִי:

(ד) כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם

ספר דברי הימים א פרק ה

(כט) וּבְנֵי עַמְרָם אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה וּמִרְיָם וּבְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר