נרדם, הקץ!

תרגום יונתן לבראשית כ"ח 10

(י) ויצא -חמשא ניסין אתעבידו ליעקב בזמן דנפק מן בירא דשבע. ניסא קמא אתקצרו שעוי דיומא וטמע שימשא בלא אשוניה מן קדם דהוה דבירא מתחמד למללא עמיה. ניסא תניינא ארבעתי אבניא דשוי איסדוי אשכח יתהון בצפרא לאבנא חדא. ניסא תליתאה אבנא דהוו כל עדריא מתכנשין ומתגלגלין לה מעילוי פם בירא גלגל יתה בחדא מן דרעוי. ניסא רביעאה דטפת בירא וסליקו מיא לאנפוי והות טייפא כל יומין דהוה בחרן. ניסא חמישאה קפצת ארעא קומוי ובההוא יומא דנפק אזל לחרן:

ויצא – חמשה ניסים נעשו ליעקב בזמן שיצא מבאר שבע. הנס הראשון – התקצרו שעות היום

ושקעה השמש שלא בשעתה, בהתאם לדבר ה'. והנס השני – ארבע האבנים ששם למראשותיו, היו לאבן אחת בבוקר…

רש"י על בראשית פרק כח פסוק יא

(יא) ויפגע במקום – לא הזכיר הכתוב באיזה מקום אלא במקום הנזכר במקום אחר הוא הר המוריה שנ' בו וירא את המקום מרחוק:

ויפגע – כמו (יהושע טז) ופגע ביריחו ופגע בדבשתה (ברכות כז) ורבותינו פירשו לשון תפלה (ירמיה ז) ואל תפגע בי ולמדנו שתקן תפלת ערבית ושנה הכתוב ולא כתב ויתפלל ללמדך שקפצה לו הארץ כמו שמפורש בפרק גיד הנשה (חולין צא):

כי בא השמש – היה לו לכתוב ויבא השמש וילן שם כי בא השמש משמע ששקעה לו חמה פתאום שלא בעונתה כדי שילין שם:

וישם מראשותיו – עשאן כמין מרזב סביב לראשו שירא מפני חיות רעות. התחילו מריבות זו עם זו. זאת אומרת, עלי יניח צדיק את ראשו; וזאת אומרת, עלי יניח. מיד עשאן הקב"ה אבן אחת וזהו שנא' ויקח את האבן אשר שם מראשותיו:

וישכב במקום ההוא – לשון מיעוט: באותו מקום שכב אבל י"ד שנים ששמש בבית עבר, לא שכב בלילה שהיה עוסק בתורה:

רמב"ן על בראשית פרק כח פסוק יב

(יב) והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו -הראהו בחלום הנבואה כי כל הנעשה בארץ נעשה על ידי המלאכים והכל בגזרת עליון עליהם. כי מלאכי אלהים אשר שלח ה' להתהלך בארץ לא יעשו קטנה או גדולה עד שובם להתיצב על אדון כל הארץ, לאמר לפניו התהלכנו בארץ, והנה יושבת בשלוה או מלאה חרב ודם. והוא יצוה עליהם לשוב לרדת בארץ ולעשות דברו:

והראהו כי הוא יתברך נצב על הסלם ומבטיחו ליעקב בהבטחה גדולה, להודיע שהוא לא יהיה ביד המלאכים, אבל יהיה חלק ה' ויהיה עמו תמיד, כמו שאמר והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך, כי מעלתו גדולה משאר הצדיקים שנאמר בהם (תהלים צא יא) כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך:

ועל דעת רבי אליעזר הגדול (פרקי דר"א לה) היתה זאת המראה כענין בין הבתרים לאברם, כי הראהו ממשלת ארבע מלכיות ומעלתם וירידתם, וזה טעם "מלאכי אלהים" כמו שנאמר בדניאל (י כ, יג) שר מלכות יון, ושר מלכות פרס, והבטיחו כי הוא יתעלה יהיה עמו בכל אשר ילך ביניהם וישמרנו ויצילנו מידם. אמרו (שם בפדר"א) הראה לו הקב"ה ארבע מלכיות מושלן ואבדן, הראהו שר מלכות בבל עולה שבעים עוקים ויורד, והראהו שר מלכות מדי עולה חמישים ושנים עוקים ויורד, והראהו שר מלכות יון עולה מאה ושמונים עוקים ויורד, והראהו שר מלכות אדום עולה ואינו יורד. אמר לו יעקב אך אל שאול תורד (ישעיה יד טו), אמר לו הקב"ה אם תגביה כנשר וגו' (עובדיה א ד):

תרגום יונתן על בראשית פרק כח פסוק יב

(יב) וחלם והא סולמא קבוע בארעא ורישיה מטי עד צית שמיא והא תרין מלאכיא דאזלו לסדום ואיטרדו מן מחיצתהון מן בגלל דגליין מסטירין דמרי עלמא והוו מטרידין ואזלין עד זמן דנפק יעקב מבית אבוי והינון לוון יתיה בחיסדא עד בית אל ובההוא יומא סלקין לשמי מרומא ענין ואמרין איתון חמון יעקב חסידא דאיקונין די ליה קביעא בכורסי יקרא ….

ויחלום והנה סלם מוצב ארצה וראשו מגיע עד סוף השמים והנה שני המלאכים שהלכו לסדום וסולקו ממקומם כי גילו מסודות רבונו של עולם, היו מטלטלים והולכים עד זמן יציאת יעקב מבית אביו. הם ליוו אותו בחסד עד בית אל ובאותו היום עלו לשמי מרום וענו ואמרו : בואו וראו יעקב החסיד, שדיוקנו קבוע בכיסא הכבוד….

מדרש רבה בראשית פרשה סח פסקה יא

ר' יהודה אמר שנים עשרה אבנים נטל. כך גזר הקב"ה שהוא מעמיד שנים עשר שבטים. אמר, אברהם לא העמידן, יצחק לא העמידן, אני אם מתאחות הן שנים עשר אבנים זו לזו, יודע אני שאני מעמיד י"ב שבטים. כיון שנתאחו י"ב אבנים זו לזו, ידע שהוא מעמיד י"ב שבטים.

רבי נחמיה אמר נטל ג' אבנים. אמר, אברהם – יחד הקב"ה שמו עליו; יצחק – יחד הקב"ה שמו עליו. ואני – אם מתאחות הן ג' אבנים זו לזו, יודע אני שהקב"ה מיחד שמו עלי. וכיון שנתאחו, ידע שהקב"ה מיחד שמו עליו.

רבנן אמרי מיעוט אבנים שנים. אברהם, יצא ממנו פסולת – ישמעאל וכל בני קטורה. ויצחק, יצא עשו וכל אלופיו. ואני – אם מתאחות ב' אבנים זו לזו, יודע אני שאינו יוצא הימני פסולת.

מדרש רבה בראשית פרשה סח פסקה יב

(יב) ויחלום והנה סולם…

ר' חייא ורבי ינאי, חד אמר עולים ויורדין בסולם, וחד אמר עולים ויורדים ביעקב;

מאן דאמר עולים ויורדים בסולם, ניחא.

ומאן דאמר עולים ויורדים ביעקב – מעלים ומורידים בו, אפזים בו קפזים בו שונטים בו שנאמר (ישעיה מט) ישראל אשר בך אתפאר

את הוא שאיקונין שלך חקוקה למעלה. עולים למעלה ורואים איקונין שלו, ויורדים למטה ומוצאים אותו ישן…

ד"א עולים ויורדים בו – עולים: אותם שליוו אותו בארץ ישראל; יורדים: אלו שליוו אותו בחוצה לארץ.

מדרש רבה בראשית פרשה סח פסקה יד

ד"א והנה סולם זה חלומו של נבוכדנצר: (דניאל ב) ואלו צלם חד שגיא וגו';

מוצב ארצה: וזיויה יתיר קאם לקבלך;

וראשו מגיע השמימה: צלמא דכן רב;

והנה מלאכי אלהים עולים שנים ויורדים שנים: אלו שרי ארבע מלכיות ששלטנותן גומרת בהן. עולים ויורדים – יורדים ועולים אין כתיב כאן אלא עולים ויורדים: עולין הם ועליה תהא להם, אלא שכל אחד ירוד מחבירו. כתיב הוא צלמא ראשיה די דהב חדוהי ודרעוהי די כסף וגו': בבל למעלה מכולם כדכתיב אנת הוא רישא די דהבא וכתיב ובתרך תקום מלכא אחרי ארע מינך וכתיב ומלכו תליתאה אחרי די נחשא וכתיב בסיפא ואצבעת רגליה מנהון פרזל ומנהון חסף מן קצת מלכוותא תהוי תקיפא ומינה תהוי תבירא

והנה ה' נצב עליו כתיב וביומיהון די מלכיא אינון יקים אלה שמיא מלכא די לעלמין וגו':

מדרש רבה בראשית פרשה סט פסקה ג

והנה ה' נצב עליו…

ר' חייא רבה ור' ינאי חד אמר עליו על סולם וח"א עליו על יעקב

מאן דאמר עליו על הסולם ניחא

אלא למ"ד עליו על יעקב, מי מתקיים עליו?

א"ר יוחנן הרשעים מתקיימין על אלהיהם (בראשית מא) ופרעה חולם והנה עומד על היאור

אבל הצדיקים אלהיהם מתקיים עליהם שנאמר והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלהי אברהם:

מדרש רבה בראשית פרשה סט פסקה ז

ויקץ יעקב משנתו – ר' יוחנן אמר ממשנתו.

ויאמר אכן יש ה' במקום הזה – אכן השכינה שרויה במקום הזה ולא הייתי יודע.

ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה – ר"א בשם ר' יוסי בן זמרא אמר, הסולם הזה עומד בבאר שבע ושיפועו מגיע עד בית המקדש. מ"ט? ויצא יעקב מבאר שבע – ויחלום והנה סולם – ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה.

א"ר יהודה בר' סימון, הסולם הזה עומד בבית המקדש ושיפועו מגיע עד בית אל. מ"ט? ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה – ויקרא שם המקום ההוא בית אל.

אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים – א"ר אחא עתיד השער הזה להפתח להרבה צדיקים כיוצא בך.

א"ר שמעון בן יוחאי: אין בית המקדש של מעלן גבוה מבית המקדש של מטן אלא י"ח מיל. מ"ט? וזה שער השמים – מנין וז"ה.

ד"א, מלמד שהראה הקב"ה ליעקב בית המקדש בנוי וחרב ובנוי: ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה – זה בנוי המד"א (תהלים סח) נורא אלהים ממקדשיך; ואין זה – הרי חרב כמד"א (איכה ה) על זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו; כי אם בית אלהים – בנוי ומשוכלל לעתיד לבא כמד"א (תהלים קמז) כי חזק בריחי שעריך:

תלמוד בבלי מסכת חולין דף צא/ב

אמר ר' יצחק, שמש הבאה בעבורו זרחה בעבורו דכתיב ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, וכתיב ויפגע במקום. כי מטא לחרן! אמר, אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותי ואני לא התפללתי. כד יהיב דעתיה למיהדר. קפצה ליה ארעא, מיד ויפגע במקום. כד צלי בעי למיהדר, אמר הקב"ה צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה? מיד בא השמש. כתיב ויקח מאבני המקום וכתיב ויקח את האבן – אמר רבי יצחק מלמד שנתקבצו כל אותן אבנים למקום אחד וכל אחת ואחת אומרת, עלי יניח צדיק זה ראשו. תנא: וכולן נבלעו באחד. ויחלום והנה סולם מוצב ארצה – תנא: כמה רחבו של סולם? שמונת אלפים פרסאות דכתיב והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו— עולים שנים ויורדים שנים. וכי פגעו בהדי הדדי הוו להו ארבעה וכתיב ביה במלאך וגויתו כתרשיש וגמירי דתרשיש תרי אלפי פרסי הוו. תנא: עולין ומסתכלין בדיוקנו של מעלה ויורדין ומסתכלין בדיוקנו של מטה בעו לסכוניה. מיד והנה ה' נצב עליו. אמר רבי שמעון בן לקיש, אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו. כאדם שמניף על בנו.

הארץ אשר אתה שוכב עליה וגו' מאי רבותיה? אמר רבי יצחק, מלמד שקפלה הקב"ה לכל ארץ ישראל והניחה תחת יעקב אבינו שתהא נוחה ליכבש לבניו

פרקי היכלות רבתי פרק יא אות ב

ב והעידו להם מה עדות אתם רואים מה אני עושה לקלסתר פניו של יעקב אביכם שהיא חקוקה על כסא כבודי כי בשעה שאתם אומרים לפני קדוש קדוש קדוש כורע אני עליה ומנשקה ומחבבה ומגפפה וידי על זרועותי בשעה שאתם אומרים לפני קדוש קדוש קדוש ה' וגו':