אדם אכל ואכל מהפרי שנתנה לו חוה, אולם לא ידע כלום

אם אדם וחוה הם אב הטיפוס של הזוגיות המקראית, אדם וחוה שבציור עשויים להיות אב הטיפוס של הזוגיות היהודית של מזרח אירופה. חוה היא אשת עבודה ומעשה קפדנית. הבגדים שלה אינם בגדי איכרה אלא בגדי שבת ייצוגיים, כאילו התלבשה לתצלום, אך שק הפירות שבידה מעיד שהיא המחזיקה את כלכלת המשפחה. מבטה רציני, קצת עצוב. אדם הוא מעט כלומניק, שלימזל, יושב בטל על שרפרף. בידו פרי שנתנה לו חוה, והוא אפילו אינו יודע מה לעשות בו, הוא בעיקר שקוע בחלומות. חוסר הידיעה וההבנה שלו בא לידי ביטוי במפורש בטקסט שבציור (שעליו מבוססת הכותרת). ייתכן שזוהי ביקורת על כך שבעוד הנשים הכפריות נאלצו כמעט תמיד לעבוד קשה הן בגידול הילדים הן במשק או בחנות, בעבור גברים רבים היציאה החוצה למסחר הייתה מביאה לידי שכרות ובטלה. העץ, המסמל את עץ הדעת, תופס את מרבית הציור, ואולי תפקידו חשוב יותר מתפקידם של אדם וחוה עצמם. עץ הדעת עשוי לסמל את התרבות והמסורת החשובות מאוד בעולם היהודי. אפשר לטעון שהתרבות והמסורת לעתים כושלות מכיוון שאין הן מספקות לגברים את הידע הדרוש לחיים.

הכיתוב למעלה הוא מעין ניסוח תנ"כי של הרעיון המובע בציור.

• באילו תארים הייתם מתארים את "חוה" שבציור? באילו הייתם מתארים את "אדם"?
• מה מוסיפה כותרת הציור? איזו מידה של עומק או משמעות היא מוסיפה לציור? באיזו מידה היא מכוונת את ההתבוננות?
• השוו בין דמותם של אדם וחוה בסיפור המקראי לדמותם הנשקפת מהציור. מה ההבדלים העיקריים? במה הם דומים (אם הם דומים לדעתכם)?
• השוואה לציור "גן עדן" של ארסטוס סולסברי פילד: מהו גן עדן בכל אחד מהציורים? מה ההבדל בגישה של שני הציירים – האם שניהם ניסו להציג את אותו מקום? מה ההבדל בין המטרות של התיאורים? איזה ציור תואם יותר לגן עדן אידילי? מה מאפיין את אדם וחוה בשני הציורים?
• בתורה לא כתוב מהו פרי עץ הדעת. בציור הפרי האסור הוא תפוחים מונחים בסל בהשראת המסורת הנוצרית (בלטינית תפוח נשמע כמו "רוע"), אך מסורות יהודיות שונות, בעיקר של חז"ל, הציעו מינים אחרים – הגפן שפרייה מביא לידי חטא וכאב, התאנה שמעליה תפרו לעצמם בני הזוג את בגדיהם הראשונים, החיטה שכמו התפוח בשפה הלטינית שמה מזכיר את המילה "חטא", אגוז או אתרוג. התבוננו בציור מעל הבימה בבית הכנסת העתיק בלנצוט בפולין. זַהו את סוגי הצמחים שנחשבים פרי עץ הדעת, ליד אדם וחוה. מדוע לדעתכם בחר אבסהאוס לצייר דווקא סל תפוחים? (אפשר לומר שזוהי אמירה על פער המודעות לעובדות הקיום שנוצר בין אדם ובין חוה בעקבות אכילת הפרי. התפוח כסמל למודעות מינית מסמל למעשה את המודעות לזמן החולף ולהיותנו בני תמותה. את חוה – את הנשים – הידיעה הזו מחיה, ואילו את אדם היא מרוקנת.)
• השוואה לציור מן הפאלנאמה הפרסית "מלאכים משתחווים לאדם וחוה": גם בציור זה, שאמור להעניק רמזים מיסטיים למתבונן בו, אדם וחוה במרכז, אך הם אינם בודדים – הם במרכז ההוויה הקוסמית, ומלאכים מכבדים אותם בשל היותם עילית הנבראים. אצל אבסהאוס המוקד הוא הקשר בין בני הזוג, ואילו כאן המוקד הוא מול היקום. בשני הציורים הם לבושים במיטב מחלצות התקופה, אך כאן הם לבושים כבני מלכים, ואילו אצל אבסהאוס הם לובשים בגדי הדר שהם בגדים של איכרים פשוטים והם "אנושיים" ככל צאצאיהם, וראשוניותם אינה משפיעה על מעמדם.

החליפו פרטים בציור: לו הייתם אתם מציירים אותו, מה היו לובשים אדם וחוה? מה היו היחסים ביניהם, ומה היה התפקיד של כל אחד מהם? מה היה ברקע?

הצעה חלופית: הוסיפו בועות דיבור לאדם וחוה. מה הם אומרים זה לזה, לאלוהים או לנחש?

בשיעורי תנ"ך אפשר לשלב את הציור בלימוד סיפור אדם וחוה בגן העדן והגירוש משם. בשיעורי היסטוריה אפשר לשלבו בלימוד על יהודי מזרח אירופה. בשיעור חברה אפשר לשלבו בלימוד על מגדר ופמיניזם.