הגדת הזהב (Add. 27210, f. 15): ריקוד מרים

הגדת הזהב היא כתב יד של ההגדה של פסח שנוצר בקטלוניה בשנת 1320 בערך. שמה של ההגדה נגזר מחמישים ושש מיניאטורות בעלות רקע זהב הנמצאות בתחילת כתב היד ומתארות את סיפורי ספר בראשית ושמות. האיקונוגרפיה והעיצוב של איורי ההגדה מושפעים ממאפיינים של כתבים נוצריים בני התקופה.

ההגדה המלאה

שבע נערות צעירות אוחזות בידן כלי נגינה – תוף מרים עגול, תוף מרים מרובע, לאוטה (כלי מיתרים שדומה לעוּד), מצלתיים וכלי הקשה. לבוש הנערות אלגנטי, בגדי מעמד הביניים של התקופה. מבטן רציני והן עומדות בתנוחת מחול מוקפדת וענוגה. שתיים מהנערות אוחזות זו בזו במעין ריקוד זוגות.

באופן יחסי לכתבי יד אחרים בני התקופה, הגדת הזהב שופעת ציורי נשים. אין עדות לבעלים המקוריים של כתב היד, אך ייתכן שהוא נוצר בשביל אישה. הנשים בסיפורי יציאת מצרים הן בסיס לשפע של ציורי נשים בהגדה, אך המאייר הוסיף נשים גם בסצנות שבאיורים דומים שלהן אין נשים. באיורים בולט במיוחד האיור הזה משום שהדמויות בו תופסות את כל שטח האיור המיועד להצגת ההצלה של בני ישראל. הבחירה של יוצרי ההגדה להביע את השמחה על הצלת העם בדמויות של מרים וחברותיה ולא באמצעות שירת הים של כל העם השכיחה יותר באיורים היא יוצאת דופן ומעידה על המקום החשוב של הנשים בהגדה זו.

למעשה הנשים הן המוקד באיור, וכלי הנגינה הם רק כלי עזר בידן. כלי הנגינה באיור יועדו לנשים, ובעיקר התוף המרובע (אדופה) שזוהה עם מיניות נשית. על התוף יש ציורי "חינה" בסגנון מוסלמי – כנראה מורשת מוסלמית שהתקיימה גם במאה ה-14.

לא ברור מי מהנערות היא מרים, אך ההנחה היא שהיא הנערה האוחזת בתוף המרובע – אם משום היותו סמל לנשיות אם משום מיקומה מלפנים. כל הנערות הן רווקות ככל הנראה מכיוון שהן אינן עוטות כיסוי ראש. ייתכן מאוד שבאותה תקופה נערות קיבלו שיעורי מחול במסגרת החינוך שלהן וכדי להכינן למציאת בן זוג. הרצינות שבפניהן מעידה על חשיבות המאורע.

להרחבה על משמעות כלי הנגינה באיור (באנגלית)

כתבה על הנשים בהגדת הזהב (בעברית)

• מה באיור מביע את השמחה על הצלת בני ישראל?
• מה באיור מביע את החשיבות של האירוע?
• מדוע לדעתכם בחר הצייר להבליט את דמויות הנערות, ללא כל תוספת סביבן?
• כיצד רואים שכל המחוללות הן רווקות? מה לדעתכם היה תפקיד המחול בחייהן של נערות קטלוניות?
• השוואה לפסל של פיליפ רטנר "ריקוד מרים": מה ההבדלים הבולטים בין התיאורים של המחול בימי הביניים ובין המחול בתקופה המודרנית? ממה נובעים הבדלים אלו? מהו הקו המחבר בין שתי היצירות? שוחחו: האם יש דרך "נכונה" יותר להביע שמחה? מה השפעת המוסכמות החברתיות על כך?

תוכלו ליצור בעצמכם תוף מרובע ממסגרת ונייר דבק בלבד. התבססו על האיור והוסיפו עליו בטוש חום "ציורי חינה" או הציעו עיטור מתאים משלכם שמאפיין את התרבות שלנו היום. תוכלו לחבר לחן למילים ששרה מרים – "שִׁירוּ לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם" (שמות טו, כא) – וללוות את השירה בתיפוף ובריקוד.

בשיעורי תנ"ך אפשר לשלב את האיור בלימוד על יציאת מצרים, בשיעורי היסטוריה אפשר לשלבו בלימוד על תור הזהב בספרד, ובלימודי תרבות יהודית אפשר לשלבו בלימוד על סיפור חג הפסח.