ללא כותרת (אברהם ויצחק)

עדי נס (נולד ב-1966) הוא צלם ישראלי. יצירותיו הן תצלומים מבוימים היטב לפרטי פרטים שבמרכזם בני אדם במצבים שונים. נס משלב בתצלומיו רמזים איקונוגרפיים ממסורות אמנות ידועות. בתחילה עסקו תצלומיו בזהות גברית, בעיקר זהות הומו-ארוטית. אחר כך הוא חקר זהויות רחבות יותר הקשורות לרקע הישראלי-יהודי שלו: זהות יהודית-תנ"כית, ובעיקר זהות ישראלית חברתית ופוליטית. המצולמים ביצירותיו אינם שחקנים מקצועיים, ובחירתם אינה אקראית ומשקפת לעתים יצירות אמנות ידועות, לעתים חיבור לדמויות שוליים, וכן את הזהות הישראלית המגוונת.

בתצלום נראה איש מבוגר ומזוקן לבוש בבגדים לא תואמים ונועל נעלי בית, והוא מוביל עגלת קניות מחלידה מלאה באשפה – בקבוקים ריקים, שקיות, שמיכות ישנות וחתיכות קרטון ועץ. על הערמה ישן ילד יחף שמראהו מוזנח ופניו ורגליו מלוכלכות. האיש מביט בו במבט מודאג. הרקע הוא רחוב צדדי בשכונה מוזנחת בעיר עם גגות פח ומדרכה מבוקעת, ומאחורי הדמויות בולט מְכל אשפה צהוב. מעליהן נוטים עצים.

התצלום מהסדרה סיפורי התנ"ך שבה נס מציג דמויות תנ"כיות בעיבוד מודרני. הוא מעיד כי המשותף לכל הדמויות בתצלומיו הוא בעיה בבית ובמשפחה.

בתצלום, המקבילה של העלאת בן לקרבן היא לדון אותו לחיי השפלה ועוני מחוסר יכולת לספק לו את כל צרכיו בתנאי חיים של בטחה ורווחה. העגלה מסמלת עיסוק רווח של עניים – איסוף בקבוקים למחזור. ייתכן שהאיש חסר בית או חסר אמצעים. אין לו אמצעים לחיים בסיסיים בגיל הזקנה, והוא אינו מוצא עבודה ראויה בגלל גילו. אפשר לראות פה אמירה על הכישלון של המדינה לספק לאזרחיה – הבוגרים והצעירים – ביטחון כלכלי בתנאים קיצוניים. הקומפוזיציה מזכירה יצירות אמנות מתקופות כמו הרנסנס שבהן אברהם ניצב מעל יצחק השוכב, ומהפינה מעל מופיע המלאך. כאן אולי ממלא את מקום המלאך העץ הדומם – הוא עד למתרחש אך אינו יכול לעזור. היחידים שיכולים לעזור הם בני האדם, והם אינם נראים בתצלום.

דמותו של אברהם בתצלום מושפעת ממראהו בציורו של קרוואג'יו, ולא במקרה. נס הושפע מקרוואג'יו גם במודלים שלו – הם לא היו שחקנים או דוגמנים מקצועיים אלא אנשים מהרחוב.

שני מרכיבים מרכזיים במרבית הציורים של העקדה במסורות הקדומות הם הסכין והאיל. הסכין מסמלת את האקטיביות של ההקרבה, וכאן היא נעדרת לגמרי – האב אינו מקריב, אלא הוא עצמו קרבן. האיל מסמל את החלופה לקרבן, וגם הוא נעדר בציור.

התצלום מתכתב עם יצירה אחרת, מודרנית – פסלו של דואן הנסון "אישה עם עגלת קניות". גם המודלים לפסליו של הנסון היו אנשים פשוטים, וגם הוא עסק בבעיות חברתיות. אך האישה של הנסון מייצגת את תרבות השפע החלולה וממלאת את העגלה במוצרי מותרות הרסניים לבריאות, ואילו תצלומו של נס מציג את ההיפוך שלה – מי שאינם יכולים למלא את עגלתם אפילו בדברים בסיסיים לקיום.

• השוו בין המאפיינים של התצלום למאפייני הסיפור התנ"כי: מה תפקידו של אברהם בשניהם? מה תפקידו של יצחק? מי המקריב ומי הקרבן? איפה האיל, המלאך והסכין?
• מה האמירה החברתית של התצלום? כיצד היא מתבטאת בבחירת הדמויות, תוכן העגלה והרקע?
• התצלום מתכתב עם הפסל "אישה עם עגלת קניות" של דואן הנסון. מה הדמיון בין שתי היצירות, ובמה מתבטא הפער המהותי ביניהן?
• השוואה לציורו של רמברנדט "קורבנו של אברהם": מה הדמיון בקומפוזיציה של היצירות ומדוע? אילו פרטים נמצאים בציור של רמברנדט ואינם בתצלום של נס? מה הסיבה להשמטתם מהתצלום?

קרבנות בימינו: אילו עוד קרבנות יש בחברה שלנו? מי המקריב אותם? הציעו כיצד תביימו תצלום של הקרבה כזו.

סמל עגלת הקניות: מה עוד עגלת הקניות עשויה לסמל? מי המשתמשים בה ומתי? ציירו עגלת קניות, ומלאו אותה בחפצים המתאימים לרעיון שלכם.

בשיעורי תנ"ך אפשר לשלב את התצלום בלימוד על עקדת יצחק. בשיעורי אזרחות אפשר לשלב אותו בלמידה על קבוצות שוליים בישראל ועל מערכת הרווחה.