אברהם: חיים של עמידה בניסיון

הסיפור המקראי על אודות חייו של אברהם (בראשית י"א 26 – כ"ה 8) מתאר סדרה של אתגרים, כאשר חלק מהמדרשים מונים אתגרים אלה ומעמידים את מספרם על עשר – עשרה ניסיונות שהתנסה בהם אברהם. בכל אחד מהניסיונות האלה חבויה תמיהה – מדוע חייב איש האמונה המובהק להמשיך ולעמוד במבחן? מה עמד למבחן? למה אלוהים היה צריך לבחון אותו? האם אלוהים היודע כל לא ידע מה יעשה אברהם? לאורך הדורות התמודדו פרשנים יהודים עם השאלות הללו וענו עליהן בדרכים שונות. אמנים, המוקסמים תמיד מחייו של אברהם, יוצרים מדרש חזותי המאיר ומפרש אירועים בחייו, מבלי להיות מודעים למסורת של עשרת הניסיונות.
מהי המשמעות של הניסיונות הללו?

• האם הם תהליך למידה שמטרתו לזכך את אברהם?
• האם הם מבחנים הבודקים את ערכו?
• האם הם הזדמנויות לגמול לו?
• או האם הם פשוט משברים?

ההשקפה המסורתית בנוגע לניסיונות גורסת שמטרתם לצרוף את היחסים בין אברהם לאלוהים. הנטייה שלנו היא גם להעריך את מערכת היחסים שלו עם אחרים (משפחה, זרים וכו') ואת המחויבות שלו לטוהר המידות.

הניסיון הראשון מופיע במדרש ולא בתנ"ך, נראה מכיוון שהתנ"ך לא היה מעוניין בפעוטות מופלאים. באגדות על אודות ילדותו של אברהם, תחילה אברהם שורד את הפקודה המלכותית להרוג תינוקות זכרים מתוך פחד שייוולד חתרן דתי. מתוך הבדידות הוא מגלה את האלוהים האמיתי ולאחר מכן הוא קורא תיגר על אמונותיהם של אביו ושל מלכו ולבסוף הוא ניצל ממוות על קידוש השם. האגדות המספרות על נעוריו של אברהם נוצרו כנראה מתוך הצורך לענות על השאלה כיצד הפך אברהם להיות האדם הראשון שגילה את אלוהים האחד? התשובה היא שבגלל האיום על חייו ובגלל נטישתו, הוא לא נחשף לכזבים הדתיים של החברה שבה הוא חי. הניסיון שלו היה לחיות או למות עם האמת שלו.
הסיפור על כך שאברהם שיבר את הפסילים של אביו מוכר כל-כך שרוב האנשים אינם יודעים שהוא אינו מופיע בתנ"ך. באחת הגרסאות המוקדמות ביותר של האגדה, מסופר שאברהם נשאר לשמור על החנות של אביו תרח, שהיה, על פי המדרש "עובד ומוכר צלמים". בהתחלה אברהם מסכל את מכירת הסחורה ולאחר מכן הוא משמיד אותה.

באיור המופיע בהגדה ממורביה משנת 1737, והמבוססת על ההגדה המודפסת מאמסטרדם משנת 1712, אברהם מנתץ את הפסילים של אביו בתוך חומות העיר אור, בזמן שמחוץ לחומות שלושה גברים כורעים ברך לפני מזבח. השוואה למקור בהגדת אמסטרדם תבהיר לנו שתמונות אלו מאיירות את מילות ההגדה "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו" כאשר ישבו "מעבר לנהר" (יהושע כ"ד 2). במקור ניתן לראות נהר ומעבר עילי עם פתחים לכיוונים שונים. בגירסה מ-1737, הנהר נעלם והמעבר הפך לחומה מלאה המפרידה בין אברהם ועובדי האלילים. מצד שני, בגירסה המורבית, לאברהם כובע הנמצא על האדמה לידו. גם המתפללים חובשים כובעים, דבר המסמל שגם הם, כמו אברהם, הם אבותינו. לפיכך, הדגש בתמונה המאוחרת הוא על ההבחנה בין אברהם ועובדי האלילים, ולא על יציאתו של אברהם מאור אשר מעבר לנהר.
סיפור מדרשי נוסף מביא את אברהם לעימות עם האל-מלך נמרוד, בונה מגדל בבל ואויבו של אלוהים. המדרש יוצר ויכוח תיאולוגי בין אברהם ונמרוד המסתיים, כמו הוויכוחים שנכפו על יהודים בספרד הנוצרית לפני הגירוש ב-1492. בשני המקרים, הגמול על ניצחונו הרוחני של אברהם הוא עונש מוות.

הניסיון השני במניין שלנו הוא לך-לך, הפרשה שבה אלוהים מצווה על אברהם לצאת "מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ" (יב 1). המילים "לך לך" הניבו תלי תלים של פרשנות לאורך ההיסטוריה היהודית. חלק מהמקורות המדרשיים (ראו בהמשך) מדגישים את הניתוק המשתמע בפרשה ובמילים הללו – אברהם נעקר ממולדתו ואיבד את הוריו. לאחר מכן הוא מצווה ללכת לארץ לא מוכרת. הניסיון שלו הוא ביכולת שלו לשאת את אובדן היסודות שלו ולהישאר ממוקד במשימתו.
עיצורי שתי המילים זהים, מה שמזמין ביאור שיפריד ביניהן: משמעות המילה לֶךְ היא "צא" והמשמעות של לְךָ היא "היכנס" (פנימה, אל תוך עצמך). ההגדרה של המסע הרוחני דורשת תנועה בשני הכיוונים, הגיבור נע קדימה ובאותו זמן פנימה לתוך עצמו בחיפוש אחר משמעות.

בציור של דאלי (Dali), הנוכחות של אלוהים בפקודה לך לך משתקפת במפה הטופוגרפית של הארץ המובטחת וההילה שלו היוצרת את הצללית או התשליל של פני אברהם.
או שתוכלו לראות את דמותו הדומיננטית של אברהם כמעניקה צורה לכוחות הגנוזים והאמורפים של הארץ הלא ידועה. התצוגה הכפולה בעבודתו של דאלי מאפשרת לנו לראות את המשמעות הכפולה של לך לך, תנועה קדימה תוך כדי התכנסות פנימה.

גם אנטוני דובובסקי (Anthony Dobovsky) יצר "לפני ואחרי" באמצעות חיתוך הציור לשני חלקים נפרדים.
מצחו וחזהו של אברהם המהורהר שטופים באור הצו האלוהי. הפרופיל של אברהם מזכיר את התמונה המוכרת של בנימין זאב הרצל, המהרהר בלך לך משלו. החלק הגדול יותר מציג מדבר, אש, קרבן ואת הטראומה של המסע החיצוני. מדרש המופיע בבראשית רבא המכיר בדאגות הקשורות למסע, מפצה את אברהם בברכה משולשת. הוא והיעד (או הייעוד) שלו מצוירים באותם צבעים, באופן המדגיש את יחסי הגומלין שביניהם, אם לא את זהותם.

הניסיון המסובך ביותר של אברהם מתרחש פעמיים, ובשני המקרים נחשפת שרה לסיכון כדי להציל את אברהם. הזוג שרק עתה הגיע לכנען נאלץ לעזוב עקב רעב. כאשר הם מגיעים ליעדם הזר (מצרים, ולאחר מכן גרר הפלישתית), אברהם מתאר את תוכניתו לשרה "אִמְרִי-נָא, אֲחוֹתִי אָתְּ–לְמַעַן יִיטַב-לִי בַעֲבוּרֵךְ, וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ" (בראשית יב 13).

בציור האוריינטליסטי של ג'יימס טיסו (James Tissot), אברהם הוא שייח בדואי, המעביר את דאגותיו באמצעות תנועות ידיים הססניות משהו, כששרה מאזינה בספקנות. בעבודת המיצג של סוזן בנטון (Susan Benton) האמריקנית, שרה עוטה מסיכה, כדי להסתגל לחששותיו של אברהם ולרצונו להצמיח תועלת מהמצב אליו נקלעו.
למעשה, על-פי המסופר בבראשית (כ 12), שרה היא אכן אחותו למחצה של אברהם, ואולי היא בתו של אחיו למחצה. מכאן שאברהם איננו משקר ואף שרה איננה משקרת. אולם אברהם משתמש באשתו ואף מעמיד אותה בסיכון עליו הוא עצמו מעיד "רַק אֵין-יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה" (כ 11). בפסל של מקס ארנסט (Max Ernst) אמן סוריאליסטי בן המאה העשרים, מותח האמן ביקורת על התנהגות זו – על לוח השחמט משתמש המלך במלכה.
גינוי להתנהגותו זו של אברהם איננו תופעה של הזמן החדש. כבר הרמב"ן, פרשן יהודי שחי בימי הביניים, העז לגנות את התנהגותו של אברהם כלפי שרה. הרמב"ן ראה בהתנהגות זו חטא המשקף את חוסר האמונה של אברהם באלוהים, ועל חטא זה נידונו צאצאיו לגלות ארוכה במצרים.

הניסיון הבא בו עומד אברהם הוא מבחן המלחמה, תפקיד שאינו הולם את תדמיתו הפסטורלית. לוט, קרוב משפחה של אברהם, נחטף בידי ארבעה מלכים ואברהם, ואתו חבורת מלווים קטנה, דולק אחריהם לסוריה, מכניע אותם, מחלץ את לוט וחוזר ובידיו שלל רב. כאשר הוא פוגש במלך סדום, מסרב אברהם לקבל תמורה המגיעה לו ככובש. מה הקשר בין מלך סדום לבין אברהם ולוט? קודם לכן היה ריב קשה בין שני הקרובים בעניין זכויות למים (בראשית יג). לאחר שהחליטו להיפרד ולחלק את הארץ ביניהם, אברהם הוותרן מסר ללוט את כיכר הירדן שהייתה אזור פורה, והוא עצמו נסוג לאזור ההר. אולם התברר שבכיכר הירדן יושבות סדום ועמורה – הערים החטאות והעשירות. כאשר תקפו ארבעה מלכים זרים את ארץ כנען, היה חבל ארץ עשיר זה מטרתם הטבעית, וכך הפך לוט לשבוי בידיהם.

מבחן האמונה מחריף בפרק טו כאשר אלוהים נגלה לאברהם וצופה את החרדה הנוגסת באברהם, הפחד שיהיה חשוך ילדים. אלוהים קורא "אַל-תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד. … לֹא יִירָשְׁךָ זֶה  כִּי-אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ….  הַבֶּט-נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם-תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ" (5-1). בציור שעל הקלף הסגול מתוך ספר בראשית הווינאי שנכתב במאה השישית, ועד לאיור של א' מ' ליליאן בן המאה העשרים, נושא אברהם עיניו אל השמים, צופה בכוכבים בחשכת הלילה, ומתנחם בהבטחה הבלתי-סבירה שהבטיח לו האל. בשני הציורים עומד אברהם כאילו הוא מקבל מתנה. בציור של ליליאן, ידו של אברהם מונחת על ליבו במחווה של ציפייה והודיה. בספר בראשית הווינאי הוא נראה כשידיו מכוסות, הדרך הנהוגה אז להביע קבלת מתנה. (ברומא העתיקה היו חיילים פורשים את ידיהם המכוסות אל הקיסר כדי לקבל את שכרם. שכר החיילים שולם במלח, והמילה salary, שכר, מקורה במילה sal, מלח בלטינית, המוכר לרובנו בגלגולו לאנגלית, salt).
בתמונה השלישית, כורע אברהם באקסטזה מול הגוויות המבותרות – הפיצול בין הבשורות הטובות לבשורות הרעות. הבשורות הטובות מאששות את אחיזתו בארץ ואת בעלותו עליה; הבשורות הרעות חוזות את שיעבוד מצרים שיבוא – עבדותם של צאצאיו.

עד כה היו היחסים בין אלוהים לאברהם בגדר הבטחה. מכאן ואילך הופכים יחסים אלה לברית, שהיא סוג של חוזה. המילה המדוברת הופכת למילת הבשר. פרק יז זרוע מילים הקשורות בפוריות (מילים אלה מופיעות ב-13 מתוך 27 פסוקי הפרק): זרע, הפרה, ברך ועוד רבים. המילה "ברית" מופיעה בפרק זה 13 פעמים מתוך 17 הפעמים בהם היא מופיעה בסיפורי אברהם. מוקד הפרק הוא בטקס המילה המוזכר כאן עשר פעמים, וזו הפעם הראשונה בתנ"ך שמנהג זה מוזכר. כאן, כמו בחוק החקלאי (ויקרא יט 23) נתפסת העורלה כמכשול לפוריות. מכאן שיש למול כדי להגביר את הפוריות האנושית.
האמנות האירופאיות לא הרבתה לעסוק בפרק זה. מתוך המבחר המצומצם, נציג פה ציור אחד המתאר שני שלבי העלילה.

בפרק כא, לאחר התהליך הארוך והמפרך שבו נוצרה משפחתו של אברהם, מתחילה המשפחה להתפורר. בחגיגה הנערכת בעת גמילת יצחק, ישמעאל "מצחק", והדבר עורר את חמתה של שרה. מה פירוש "מצחק"? יש שפירשו זאת כהתנהגות מינית לא נאותה, כעבודת אלילים או כניסיון לרצח (על-פי רש"י ואחרים) או פשוט כשובבות ילדותית (אבן עזרא ואחרים). שרה דורשת:

גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת-בְּנָהּ:  כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק (10).

שלא כמנהגו האדיש, הפעם לא ראה אברהם את דרישתה של שרה בעין יפה, ורק התערבותו של אלוהים היא שהביאה לגירושם. מהו הניסיון בו עומד אברהם? אפשר להבין אותו כדילמה של אהבה אנושית לעומת אהבה אלוהית, ואפשר להבינו כמאבק בין שתי אהבות אנושיות – האהבה לשרה וליצחק והאהבה להגר ולישמעאל.

בימינו אנו לא איבד הסיפור מהפאתוס שלו. כל הדמויות המשתתפות מופיעות במיצג הגבס הצבוע של ג'ורג' סיגל.
משפחה מודרנית מתפרקת. אב ובנו הבוגר מתחבקים חיבוק של פרידה. האישה האחרת עומדת לבד, חובקת את עצמה. אם המשפחה, המושכת בחוטים, משגיחה מהצללים. סדק עמוק נפער בקיר הפרידה.
לעומת הקורבן שראינו עד כה, התנועה הפמיניסטית מציגה את הגר קוראת תיגר, כפי שמראה עבודתה של מיקי גולט (Mickey Gault), אמנית מצפון קרולינה.
קריאת התיגר של הגר נראית בברור בפרופיל, בגבה המקושת לאחור, אך פניה מגלות את הטרגדיה. עיני החרק של הילד אומרות אימה, ואילו הפרופיל שלו משדר דחיפות. אין כאן אף אחד מפרטי הסיפור – חסרים הבית, המשפחה, המים והלחם. הפסל האדום מרמז על מדבר לוהט ועל רגשות עזים. על סדר היום של גולט לא עומד הניסיון של אברהם אלא מבחנה של הגר.

המילים "לך לך" הן מילות המפתח של סיפורו של אברהם, והן מופיעות פעמיים. בפעם הראשונה בבראשית יב, כאשר אלוהים מצווה על אברהם "לך לך" מאור כשדים אל "הארץ אשר אראך", והמילים "לך לך" מלוות בהבטחה של ברכה וגדולה. בפעם השנייה בה נאמרות המילים נחתם סיפור אברהם והמילים מפרות את ההבטחה שכן אלוהים מצווה על אברהם לעלות את בנו, יצחק, לעולה. "הארץ אשר אראך" נעשה לארץ המוריה, מקום המזבח. ההבטחה לעתיד הופכת לאימת הכיליון.
המילים "לך לך" מדרדרות כמפולת אבנים בהדפס המשי של שרגא ווייל. מתוך שורת טקסט המכילה את המילים "לך לך", מעיר מטר אותיות את אברהם המכסה את אוזניו בפחד. תמונה מטושטשת של מנורת שבעת הקנים יורדת מתוך המילים שנגזרו מדף תנ"ך מודפס, בעוד שטף האותיות מתחת מזכיר עיתונים קרועים המחברים בין הסיפור המקראי למדינת ישראל ולמחאה העכשווית נגד הקרבת הבנים. בכל שוררת תחושה של זכוכית שבורה ושל חלומות שהתנפצו.

חייו של אברהם היו שרשרת של ניסיונות, מבחן אחר מבחן. המקורות מדברים על עשר ניסיונות, כאשר מקורות שונים מונים אירועים שונים. המספר עשר משקף אולי את דברי אלוהים בספר במדבר (יד 22) "וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים" בזמן הנדודים במדבר. המספר עשר הוא מספר טיפולוגי טוב ועגול. אפשר היה אולי למצוא יותר, אבל ספירתנו כאן העלתה רק תשע. הגישה המסורתית לניסיונות אלה היא שהם מבחני אמונה, אך הקריאה שלנו בסיפורו של אברהם, וקריאתם של האמנים הרבים היא שהוא עובר מבחני אישיות. אם כך ואם כך, קשה לדעת אם עבר את המבחנים בהצלחה.